לאחר צו גירוש שהוציא גאולייטר (מנהיג מקומי של המפלגה הנאצית) פומרניה (Pommern), ס"א־אוברגרופנפירר פרנץ שוודה־קובורג (Franz Schwede-Coburg), ב־21 בפברואר 1940, נשלחו 544 יהודי פומרניה שהתגוררו ביותר מ־12 קהילות יהודיות במחוזות קזלין (Köslin [קושלין, Koszalin), שטטין (Stettin, [שצ'צין] Szczecin) וגרנצמרק־פוזן וסטפרויסן (Grenzmark-Posen Westpreussen [מרכיה גרניצ'נה פוזננסקו־זכודניופרוסקה,Marchia Graniczna Poznańsko-Zachodniopruska ]), כולל האזור שהיה שייך בעבר לברנדנבורג (Brandenburg, ברנדבורגיה [Brandenburgia]) – במשאיות ובאוטובוסים לאתרי איסוף בשניידמיל (Schneidemühl [פילה, Piła]) שהייתה מרוחקת כ־14 קילומטר מגבול רייכסגאו ורטלנד (Reichsgau Wartheland).
על חלוקת המגורשים שרוכזו בשניידמיל פיקח ס''ס־האופטשטורמפירר ולטר יגוש (Walter Jagusch), איש ה־ RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) ממחלקה IV A5 b האחראית לגירושים. המגורשים חולקו לכמה יעדים, בהם חדר המתים של בית הקברות היהודי, גינת הבירה בירגרגרטן (Bürgergarten) ומתקנים של הקהילה היהודית. הם גם מוינו לפי גילם, מצבם גופני וכושר העבודה שלהם. ...