ב־1939 התגוררו בעיירה אלכסנדרוב לודז'קי (Aleksandrów Łódzki, גרמנית: אלכסנדרוב [Alexandrow]) כ־4,000 יהודים – כשליש מן האוכלוסייה הכללית. מייד לאחר כיבוש העיירה החלו הגרמנים להתעלל ביהודים ולרצוח אותם. הם הרסו את בית הכנסת, התעמרו ביהודים, חטפו אותם לעבודות כפייה וירו במעל שלושים איש. ב־11 בנובמבר 1939 נעצרו פולנים ויהודים רבים ונשלחו לכלא רדוגושץ' (Radogoszcz) הסמוך ללודז' (Łódź). ב־27 בדצמבר 1939 גורשו כמעט כל שאר היהודים בעיר – כ־3,000 בסך הכול – לגְלוֹבנו (Głowno), בתחומי הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך). לאחר הגירוש החרימו הגרמנים את הרכוש היהודי, לקחו מה שיכלו להשתמש בו ושרפו את השאר.[1]
העיתון הנאצי דויטשה לודזר צייטונג (Deutsche Lodzer Zeitung) הכריז ב־30 בדצמבר 1939 כי העיר "חופשית מיהודים"; ואף על פי כן, כעבור שנתיים כמעט, ב־20 בספטמבר 1942, יצא מן העיירה אל גטו לודז' שילוח קטן ובו 13 יהודים.[2] רשימת המגורשים בשילוח זה תועדה בידי היודנראט של גטו לודז'. הרשימה (שהשתמרה) כוללת את שמותיהם של 13 מגורשים שהגיעו לגטו, ומפרטת תאריכי לידה ומקומות לידה; במוצא השילוח של המגורשים נכתב "אלכסנדרוב". שמות המגורשים ברשימה מאשרים שהגיעו מאלכסנדרוב לודז'קי, ולא מאלכסנדרוב קויאבסקי (Aleksandrów Kujawski).[3]
המבוגרת מקרב המגיעים מאלכסנדרוב לודז'קי הייתה מלכה קולה (Malka Colla), ילידת 14 במרס 1879; הצעירה ביותר הייתה חנה שטודנברג (Chana Studenberg), שנולדה ב־12 בינואר 1939. משפחת קולה, שלוש נפשות במספר, נשלחה לגור עם אלה סגן (Ella Segan, ילידת 4 ביוני 1919) בדירה אחת בגטו. משפחת שטודנברג – ארבעה ילדים והוריהם – נשלחו לגור עם צ'רנה שטודנברג (Czarna Studenberg, ילידת 1867), שהייתה כמעט בוודאות קרובת משפחתם.[4] מגורשים אחרים מאלכסנדרוב לודז'קי היו משפחת מנדלוביץ': פישל (Fiszel Mendlowicz, יליד 15 באוגוסט 1906), שרה רבקה (Sara Ryfka, ילידת 15 במרס 1902), ובתם חנה (Hanna, ילידת 16 במרס 1935).[5]...