זמן קצר אחרי סיפוח פולין, הרשויות הגרמניות החלו לסלק ולגרש אלפי פולנים ויהודים מן המחוז המנהלי של פוזן (Regierunsbezirk Posen) ומן החלק הצפון-מערבי של המחוז המנהלי הוֹהֶנזָלצָה (Hohensalza), אל תחום הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך).[1] עם הנפות שהושפעו מכך נמנו דיטְפוּרט (ז'נין [Żnin]), גְנֶסֶן (Gnesen, גְנְיֶיזְנו [Gniezno]), אָייכֶנבְּריק (Eichenbrück, או וונגרוביץ [Wągrowiec]) ושוּבּין (Schubin, Szubin, או אָלטבּוּרגוּנד [Altburgund]).[2] מחנות שבויי מלחמה שפעלו באזורים אלה הוסבו למחנות מעבר, והוכשרו לקבלת מגורשים מתחילת נובמבר 1939.[3] מן המחקר עולה שנציבי הנפות (Landräte) יזמו את סילוק היהודים מן הנפות שלהם ולקחו חלק פעיל בגירוש היהודים והפולנים.[4]
ב-1939 התגוררו בעיירה ז'נין כ-5,100 תושבים. גרמניה סיפחה אותה ב-26 באוקטובר 1939, והיא נעשתה חלק מנפת דיטְפוּרט, שב-1939 הנאצים העריכו כי אוכלוסייתה מונה כ-41,500 נפש, ובהם שלושים ושלושה יהודים.[5]
באוקטובר 1939, כמעט כל היהודים בנפת דיטְפוּרט, אשר מנו על פי מקורות שונים כעשרים איש, רוכזו בעיר ז'נין, בבניין ברחוב פּוֹצְ'טוֹבה (Pocztowa). כעבור ימים אחדים הם נלקחו במשאיות לגְנְיֶיזְנו.[6] ...