שילוח מ - Ciechocinek, Aleksandrow Kujawski, Warszawa, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 22/04/1942

צ'יֶיחוצ'ינֶק היא עיירה קטנה על גדת נהר ויסלָה (Wisła). גרמניה סיפח אותה ב־26 באוקטובר 1939, והיא נעשתה חלק מנפת נֶסאוּ (Nessau, או בשמה הפולני: ניישאווה, Nieszawa), שבשנת 1940 שונה שמה להֶרמָנסבָּד (Hermannsbad, צ'יֶיחוצ'ינֶק).^[1] תיעוד גרמני מלמד שכמעט 4,000 יהודים חיו בנפה,^[2] מהם כ־800 בצ'יֶיחוצ'ינֶק.^[3] עד ינואר 1940 סולקו מרביתם, וחלקם גורשו ל תחום הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין, שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך).^[4] על פי דוח של הג'וינט, ביוני 1940 נותרו בנפה בין 1,530 ל־2,188 יהודים, מהם 120 עד 350 בצ'יֶיחוצ'ינֶק.^[5] הנשארים בצ'יֶיחוצ'ינֶק נאלצו להידחק כולם בבית אחד, שבו סבלו מצפיפות יתר, מרעב וממחלות. בקיץ 1941 גורשו עוד כתריסר יהודים צעירים למחנה עבודה באינוברוצלב (Inowrocław, הוֹהֶנזָלצה [Hohensalza]).^[6]

דוח הז'נדרמריה של ראדזיֶיוּב (Radziejów) מיום 27 במרץ 1942 מציין שיהודי הנפה ציפו לגירושם הקרוב:

לאחרונה ברחו משלושת המקומות הללו [ראדזיֶיוּב, פיוטרקוב קויאבסקי (Piotrków Kujawski) ואושיינצ'יני (Osięciny)] כמאה יהודים, בעיקר לשְלֶזיה עילית (קְלוֹבּוּצְק, Kłobuck), מחשש ליישוב מחדש (השמדה) קרב. באופן כללי, הרוחות סוערות בקרב היהודים הנותרים, כי הם חושדים שיושמדו בקרוב. שמועות על כך פשטו בקרב היהודים לאחר שלמדו על כך בוודאות מפי מקורות לא ידועים בנפות [Landkreise] שבהן התרחשו פעולות דומות [בקהילות היהודיות] (ורטבריקן [Warthbrücken, קולו (Koło)] וקוטנו [Kutno]).^[7]...