ראדזיֶיוּב (Radziejów) היא עיירה הנמצאת בין אינוֹבְרוצלב (Inowrocław, או בשמה הגרמני: הוֹהֶנזָלצה [Hohensalza]) לבין וְלוֹצלָבֶק (Włocławek, או בשמה הגרמני: לָסק [Lask]) – כשישים קילומטרים צפונית לחֶלְמְנוֹ (Chełmno) וכ־120 קילומטרים צפונית ללודז' (Łódź). ב־26 באוקטובר 1939 סיפחה גרמניה את העיירה על 3,200 תושביה, והיא נעשתה חלק מנפת נֶסאוּ (Landkreis Nessau, או בשמה הפולני: ניישאווה, Nieszawa), אשר שמה שוּנה ב־1940 להֶרמָנסבָּד (Hermannsbad, או בשמה הפולני: צ'יֶיחוצ'ינֶק [Ciechocinek]).[1] על פי נתונים גרמניים, כמעט 4,000 יהודים חיו בנפת נֶסאוּ,[2] ובהם בין 599 ל־728 נפשות בראדזיֶיוּב.[3] עד ינואר 1940 כבר סולקה כמחצית מאוכלוסייתה היהודית של הנפה, או לחלופין גורשה אל הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך).[4] על פי מקורות שונים חיו בנפה ביוני 1940 בין 1,530 ל־2,188 יהודים, מהם 630 בראדזיֶיוּב.[5]
בקיץ 1940 רוכזו היהודים ב"רחוב היהודים" (יידישע געס) בראדזיֶיוּב, שבו התגוררו רבים מהם עוד לפני המלחמה.[6] החל מ־1940 הצטוותה הקהילה היהודית למסור צעירים לעבודות כפייה. בין העובדים נעשו חילופים מדי פעם בפעם. ביוני 1941, יהודים שנקבע כי הם כשירים לעבודה יועדו לגירוש למחנה העבודה במוגילנו (Mogilno).[7]
...