שילוח מ - Aleksandrow Kujawski, Aleksandrow Kujawski, Warszawa, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 22/04/1942

כ־12 אלף תושבים חיו בשנת 1939 בעיירה אלכסנדרוב קויאווסקי (Aleksandrów Kujawski; גרמנית: אלכסנדרובו [Alexandrowo]); כעשרה אחוזים מהם היו יהודים. באוקטובר 1939 סופחה העיירה בידי גרמניה, ונעשתה חלק מנפת נֶסאוּ (Nessau, או בשמה הפולני: נְיֶישָווה, Nieszawa), אשר בשנת 1940 שונה שמה להֶרמָנסבָּד (Hermannsbad; צֶ'חוֹצ'ינֶק [Ciechocinek]).^[1] תיעוד גרמני מלמד שכמעט 4,000 יהודים חיו בנפה.^[2] עד ינואר 1940 סולקו מרבית היהודים – חלקם גורשו אל הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך).^[3] על פי מקורות שונים, ביוני 1940 נותרו בנפה בין 1,530 ל־2,188 יהודים, ובהם מעטים בלבד באלכסנדרוב קויאווסקי.^[4] עד קיץ 1941, לפחות קבוצה אחת של יהודים צעירים גורשו למחנות עבודה.^[5]

בין 22 ל־23 באפריל 1942 חיסלו הנאצים את כל הגטאות ואת הקהילות היהודיות בנפת הֶרמָנסבָּד, וגירשו 1,277 יהודים בסך הכול לחֶלְמְנוֹ – ובהם 63 שהגיעו מאלכסנדרוב קויאווסקי. הגירוש בוצע בעזרת אנשי הז'נדרמריה של הנפה ואנשי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo). יהודים כונסו בדרך כלל באתר מקומי, כמו כנסייה או מבנה גדול אחר, ומשם הוסעו במשאיות הזונדרקומנדו של הס"ס מקוּלמהוֹף (חֶלְמְנוֹ)^[6] – אישור לכך שאכן גורשו לחֶלְמְנוֹ.

ב־11 במרס 1942 שלחה אישה בשם סאלה שְקְלָרֶק (Sala Szklarek, נולדה בשם סימנוביץ' [Szymanowicz], בשנת 1905),^[7] תושבת אלכסנדרוב קויאווסקי, מכתב לוורשה מודפס בפולנית. המכתב נשמר בארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה, שניהל ד"ר עמנואל רינגלבלום, והוא כנראה אות חיים אחרון ממנה לפני שגורשה לחֶלְמְנוֹ.^[8]...