לאחר צו גירוש שהוציא גאולייטר (מנהיג מקומי של המפלגה הנאצית) פומרניה (Pommern), ס"א-אוברגרופנפירר פרנץ שוודה־קובורג (Franz Schwede-Coburg), ב־21 בפברואר 1940, נשלחו 544 יהודי פומרניה – שהתגוררו ביותר מ־12 קהילות יהודיות במחוזות קזלין (Köslin, קושלין [Koszalin]), שטטין (Stettin, שצ'צין [Szczecin]) וגרנצמרק־פוזן וסטפרויסן (Grenzmark-Posen Westpreussen, מרכיה גרניצ'נה פוזננסקו־זכודניופרוסקה [Marchia Graniczna Poznańsko-Zachodniopruska]), לרבות האזור שבעבר נחשב חלק מברנדנבורג (Brandenburg, ברנדבורגיה [Brandenburgia]) – במשאיות ובאוטובוסים למקומות איסוף בשניידמיל (Schneidemühl [פילה, Piła]), המרוחקת כ־14 קילומטר מגבול רייכסגאו ורטלנד (Reichsgau Wartheland).
על חלוקת המגורשים שרוכזו בשניידמיל פיקח ס"ס־האופטשטורמפירר ולטר יגוש (Walter Jagusch), איש ה־RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) במחלקה IV A5 b האחראית לגירושים. המגורשים חולקו לקבוצות ונשלחו ליעדים שונים, בהם חדר המתים של בית הקברות היהודי, גן הבירה בירגרגרטן (Bürgergarten), ומבנה הקהילה היהודית. הם גם מוינו לפי גיל, מצב גופני וכושר עבודה. ...