שילוח XXXI מ - Lodz, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 24/03/1942

שילוח XXXI יצא ב-24 במרס 1942 בבוקר, ובו 1,000 יהודים. העלות הכוללת של הסעתם ושל הסעת 13 שוטרי השופ"ו ששמרו על הרכבת הייתה 2,950 רייכסמרק. לאחר שהגסטפו אישר את החשבונית ששלחה לו רשות התעבורה, היא הועברה להנס ביבוב (Hans Biebow), ראש המִנהל הנאצי של גטו לודז'.

ב-21 במרס תועדה ב"כרוניקה של גטו לודז'" "הבשורה המשמחת" שבזכות התערבותו של רומקובסקי ייפסקו הגירושים: "יש בסיס לשמועות, כי על פי בקשתו [של רומקובסקי] נסעו המפקד רוזנבלט וחבר המועצה רוזנשטיין ברחבי הגטו מאז שעות הבוקר המוקדמות והפיצו את הבשורה כי לא יהיו עוד שילוחים ליישוב מחדש". לשמע הבשורה חגגו תושבי הגטו ברחובות, התחבקו והתנשקו. אלא שהשמחה לא נמשכה זמן רב. בשעה 18:30 בערב נאלצו רשויות הגטו להודיע כי הגירושים יימשכו, אפילו בימי ראשון. למחרת פשטו בגטו שמועות אחרות, הפעם על שינוי במדיניות הגירוש הגרמנית, ויוזף זלקוביץ' (Józef Zelkowicz), שעבד בארכיון המִנהל היהודי של הגטו, תיעד אותן ביומנו ב-24 במרס ותיאר שלוש גרסאות שלהן: על פי הגרסה הראשונה, ב-23 במרס נפגשו בכיכר בלוטי (Bałuty) רומקובסקי ונציגי השלטונות הגרמניים והחליטו שהשילוחים יימשכו ללא הפסקה עד שלושה באפריל, ושמדי יום יגורשו אלף איש; על פי הגרסה השנייה, לא נקבע מועד סיום לשילוחים, ורומקובסקי נדרש להמשיך לספק מדי יום אלף מגורשים לכל שילוח; ואת הגרסה השלישית תיאר זלקוביץ' כך: "הגרסה השלישית מחרידה: לא עד שלושה באפריל ולא אלף ביום, אלא שליצמנשטט תהיה 'יודנפריי' [נקייה מיהודים] עד (...) מאי. על פי גרסה זו, יהיה גירוש רשמי של כל היהודים. אם נכון הדבר, עוד נקנא באלה שגורשו לפנינו, כי להם היה אמצעי תעבורה ומעתה יישלחו כולם ברגל". ...