שילוח IX מ - Lodz, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 02/03/1942

על פי החשבון המסכם ששלחה חברת הרכבות הגרמנית הלאומית, הרייכסבאן (Reichsbahn Verkehrsamt), ב-23 במרס 1942 לגסטפו ליצמנשטט, ברשימת השילוח שיצא ב-2 במרס נרשמו שמותיהם של 510 יהודים. הרכבת כונתה "Pj-Zug" ("Polnischer Judenzug", "רכבת עם יהודים פולנים") ו"טרנספורט IX", ונסעו בה גם 13 שומרים מכוח המשטרה הסדיר הגרמני המקומי, השופ"ו (Schupo, Schutzpolizei), ועלות הסעתם נוספה לעלויות הגירוש. חברת הרכבות גבתה 2.80 רייכסמארק לאדם לנסיעת 140 הק"מ מלודז' לקולו (Kolo), והחשבון הכולל שקיבל הגסטפו על 523 הנוסעים (510 יהודים ו-13 השוטרים הסדירים) בטרנספורט IX הסתכם ב-1,464.40 רייכסמארק. החשבון נבדק בגסטפו ואושר ב-27 במרס, אך הועבר משם להנס ביבוב (Hans Biebow), מי שעמד בראש המִנהל הנאצי של גטו לודז' וניהל חשבון בנק מיוחד (Sonderkonto 12300) מטעם מושל מחוז הוורטלנד (Wartheland), גאולייטר ארתור גרייזר (Arthur Greiser). בחשבון זה הופקדו כל הכספים שהניבו "פעולות הפינוי" כפי שכונו השילוחים – במילים אחרות, ההכנסות מביזת רכוש היהודים ומהפקעתו. לימים השתמש ביבוב בחשבון זה לתשלום כל עלויות מבצעי הרצח, לרבות התשלום לחברת הרכבות על טרנספורט IX.

מאגר האנשים שמהם נבחרו המיועדים לגירוש זה התרחב במידה ניכרת לעומת השילוחים שיצאו בחודשים ינואר–פברואר 1942. "הוועדה ליישוב מחדש" ((Aussiedlungskommission זימנה תחילה פושעים לכאורה (לא פעם אנשים שנשפטו על גניבת מזון ופחם לחימום) ומקבלי קצבת סעד. ב-2 במרס נשא רומקוסבקי נאום בפני יועציו ואנשי מִנהל ומנהלי מפעלים, נאום שכעבור זמן כונה "העבודה מגינה עלינו מפני חיסול" ובו הוא הסביר את האסטרטגיה שלו לאור ההוראה הנאצית לחידוש הגירושים: "נדרשו אלפים נוספים [לצורך יישוב מחדש] – הפעם בתיאום עם ההסכמה שרק המסוגלים לעבוד יוכלו להישאר בגטו. [המובטלים] יצטרכו לעזוב. יש לבצע את ההוראה, שאם לא כן היא תבוצע בידי אחרים. לאחר התחבטות מכאיבה ומאבק פנימי החלטתי לגרש את מקבלי קצבאות הסעד: הם עצמם אחראים לכך, אם לא לגמרי הרי במידה מסוימת, מפני שנשארו מחוץ למעגל העבודה בגטו". אחר כך הורה רומקובסקי ל"וועדה ליישוב מחדש" לכלול בין המגורשים גם את המוני המובטלים. עם זאת, אחרי המלחמה העידה פיי (פלה) ציפורה וייגנסברג (Fay [Fell] Tzipporah Waigensberg) שכבר בשלב מוקדם זה של הגירוש רוקנה המשטרה היהודית (בהוראת הגרמנים) רחובות שלמים מבלי להתחשב בזהות תושביהם, כלומר מבלי לבדוק אם הם היו עובדים או מובטלים. ...