גל גירוש מ - Turek, גטו, פולין ל - מקום לא רשום ב- 1940

על פי עדויות של ניצולי שואה מטורק, בקיץ 1940 יצאו מגטו טורק ארבעה שילוחים: 70–190 יהודים נשלחו למחנות עבודות כפייה בקרבת פוזנן (Poznań [פוזן, Posen]), וכ-100 יהודים נשלחו למחנות עבודות כפייה בקרבת רוויץ (Rawicz] Rawitsch]). ההיסטוריון וולף גרונר (Wolf Gruner) טען שהמִנהל הגרמני ביקש לרכז את מחנות העבודה בוורטלנד, ובתור ראיה לכך הוא ציין את הצו שפרסם ארתור גרייזר (Arthur Greiser), מושל (Reichsstatthalter) הוורטלנד, ב-27 ביולי 1940, ובו הוא הורה לשלם ליהודים משכורת סטנדרטית לפי שעה; מכך הסיק גרונר שגירוש היהודים למחנות העבודה תוכנן כנראה גם הוא באופן מרכזי בידי שלטונות הוורטלנד.
הניצולים המעטים מן המגורשים העידו אחרי המלחמה שגברים צעירים נחטפו ברחובות כדי להשלים את מכסת עובדי הכפייה שהגרמנים היו זקוקים להם. לצורך זה אולצה הקהילה היהודית לשתף פעולה עם הגרמנים ולמסור להם שמות של יהודים המסוגלים לעבוד. ג'ייקוב ברסלר (Jacob Bresler, יליד 1928) העיד אחרי המלחמה שאביו חיים סירב להשתתף בחיבור הרשימות הללו, ושלבסוף הוא נשלח בעצמו למחנה עבודת כפייה.
תאריכי היציאה של השילוחים לפוזנן לא ברורים: בעדויות שונוות מוזכרים כמה תאריכים בין מרס ליוני 1940 ליציאת השילוח הראשון, וכן שהשילוח השני יצא "שבועות אחדים אחר כך", בחודש יולי. גם מספר המגורשים אינו ברור: בין 40 ל-90 מגורשים בשילוח הראשון, ובין 30 ל-100 מגורשים בשילוח השני....