שילוח מ - Uniejow, גטו, פולין ל - Kowale Panskie, גטו, פולין ב- 02/10/1941

ב-1 באוקטובר 1941 (יום הכיפורים) גורשו יהודים מאונייוב כ-20 ק"מ מערבה אל גטו קובלה פנסקיה, ורובם גורשו לכפר דז'ייז'בוטקי (Dzierżbotki) שבתחומי הגטו. כך תיאר יעקב ולדמן את גירוש משפחתו מגטו אונייוב:
"עדיין לא הספקנו להתארגן [בגטו] וכבר קיבלנו הוראה מה- Kreis [המִנהל הנאצי ] שכל הערים צריכות להיות 'ריקות מיהודים' ['judenrein']. למחרת בבוקר כבר חיכו העגלות ליד בתי היהודים. העמסנו את חפצינו ויצאנו. מי שלא עבר את זה לא יכול אפילו לשער את הכאב ואת הייאוש של הנשים, כי בעירנו כבר לא נשארו גברים [אחרי שצעירים יהודים גורשו למחנות עבודות כפייה באזור פוזנן בשנת 1941]. משפחתי הייתה בת מזל יחסית, כי אצלנו נותרו שני גברים. נאלצתי אפוא לעזור באריזת החפצים של עשרות משפחות. העגלות [רתומות לסוסים] יצאו לכיוון הכפר דז'ייז'בוטקי שבגמינה [Gmina, קהילה] קובלה פנסקיה, שם היה אמור להיות גטו ליהודים. כל האנשים והחפצים שנשארו להם עמדו תחת כיפת השמיים. היו שהלכו אל האסמים כשהם מבוהלים, רועדים ומפוחדים. כדי להתגונן מפני הקור בנו המגורשים צריפים או חפרו בורות באדמה".
לא כל המגורשים הצליחו למצוא מקום בצריפים שבעליהם הפולנים גורשו מהם לפני כן....