גל גירוש מ - Turek, גטו, פולין ל - Sandhofen, מחנה, פולין ב- 06/1940

על פי עדויות של ניצולי שואה מטורק, בקיץ 1940 יצאו מגטו טורק ארבעה שילוחים: 70–190 יהודים נשלחו למחנות עבודות כפייה בקרבת פוזנן (Poznań [פוזן, Posen]), וכ-100 יהודים נשלחו למחנות עבודות כפייה בקרבת רוויץ (Rawicz, Rawitsch]). ההיסטוריון וולף גרונר (Wolf Gruner) טען שהמִנהל הגרמני ביקש לרכז את מחנות העבודה בוורטלנד, ובתור ראיה לכך הוא ציין את הצו שפרסם ארתור גרייזר (Arthur Greiser), מושל (Reichsstatthalter) הוורטלנד, ב-27 ביולי 1940, ובו הוא הורה לשלם ליהודים משכורת סטנדרטית לפי שעה; מכך הסיק גרונר שגירוש היהודים למחנות עבודה תוכנן כנראה גם הוא באופן מרכזי בידי שלטונות הוורטלנד.
הניצולים המעטים מן המגורשים העידו אחרי המלחמה שגברים צעירים נחטפו ברחובות כדי להשלים את מכסת העובדים שהגרמנים היו זקוקים להם. לצורך זה אולצה הקהילה היהודית לשתף פעולה עם הגרמנים ולמסור להם שמות. ג'ייקוב ברסלר (Jacob Bresler, יליד 1928) העיד אחרי המלחמה שאביו חיים סירב להשתתף בחיבור הרשימות הללו, ושלבסוף הוא נשלח בעצמו למחנה עבודת כפייה.
ככל הנראה שילוח אחד ובו כמאה צעירים יהודיים יצא מגטו טורק דרך קליש (Kalisz] Kalisch]) לכיוון רוויץ והתפצל בדרך. מאיר יעקובוביץ' (Meir Jakubowicz, יליד טורק ב-1921) מספר שהם נלקחו במשאיות לרוויץ, המרוחקת כ-150 ק"מ מטורק, ושם הם חולקו לשתי קבוצות (כחמישים איש בכל קבוצה): קבוצה אחת נלקחה למחנה עבודת הכפייה קובצקי (Kubeczki [זנדהופן, Sandhofen], המרוחקת 10 ק"מ משם, והקבוצה האחרת נלקחה למקום לא ידוע. דוד פרצל (David Pretzel, יליד טורק ב-1918) העיד שקבוצתו הגיעה ליוטרוסין (Jutrosin [אורלהה, Orlahöh]), השוכנת כ-15 ק"מ ממזרח לזנדהופן. לדבריו, בשני המקומות עבדו היהודים בניקוז נחלים ונהרות בשביל משרד ניהול המים של הרייך (Reichswasserwirtschaftsamt)....