גל גירוש מ - Kowale Panskie, גטו, פולין ל - Lodz, גטו, פולין ב- 07/1942

ביולי 1942 נדרשו יהודי הגטו ה"כפרי" (Dorfghetto) של קובלה פנסקיה להתכנס ליד מבנה היודנראט (מועצת היהודים) בצ'חולץ נובי (Czachulec Nowy) – הכפר המרכזי מ-16–18 הכפרים באזור – לצורך רישומם, והם נלקחו לשם בעגלות רתומות לסוסים ובאמצעים אחרים. במבנה היודנראט הכין ראש המשטרה היהודית מרדכי סטריקובסקי (Mordechai Strykowski) את רשימת המגורשים. 200 יהודים ניסו להימלט משם, אך ככל הנראה רובם נהרגו.
בארגון מבצע הגירוש השתתפו כמה גופים גרמניים, ובהם הגסטפו והשופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo). תפקיד פעיל בגירוש היה גם לשני אנשים מרכזיים מן המִנהל הגרמני של גטו לודז' (Gettoverwaltung): הנס ביבוב (Hans Biebow), ראש המִנהל, והיינריך שווינד (Heinrich Schwind), ראש מחלקת התובלה. התהליך הזה נערך בחצר האחורית של איכר ששמו פז'יגונסקי (Przygonski). על פי עדותו של שמואל גלובה (Szmuel Glube), חולי הטיפוס רוכזו בשני בניינים סמוכים ליודנראט, וכשהבניינים הועלו באש הם נספו. למחרת בשעה 6:00 בבוקר הגיעו מלודז' משאיות ומכוניות. הגרמנים בחרו 113 גברים שיגורשו לגטו לודז', וכמעט כל הנותרים גורשו לחלמנו. כמה גברים ניסו להימלט ורבים מהם נהרגו.
על פי עדותו של דוד יעקובוביץ' (Dawid Jakubowicz), שנשלח בשילוח הראשון ללודז', המגורשים הוסעו במכוניות ואנשי ס"ס שמרו עליהם. בלודז' נכלאו המגורשים לעשרה ימים בכלא המרכזי של הגטו ברחוב צ'רנייצקי 12 (Czarnieckiego [שניידרגאסה (Schneidergasse)]) . ביומן גטו לודז' נרשם בואם של היהודים מקובלה פנסקיה ב-28 ביולי 1942, ונוספה שם הערה ש-113 המגורשים "הגיעו ללא שום מטען". ב-31 ביולי 1942 נכתב ביומן הגטו תיאור מעט מפורט יותר של ימיהם הראשונים שם:...