שילוח מ - Kolo, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 12/12/1941

הגירוש ההמוני מגטו קולו החל ב-7 בדצמבר 1941. חמישה ימים רצופים הוסעו יהודי קולו בשיירות של חמש משאיות למחנה ההשמדה החדש שהחל לפעול בחלמנו (Chełmno [קולמהוף, Kulmhof]). ב-11 בדצמבר, בערבו של יום השילוח האחרון, נדרשו אחרוני היהודים שנותרו בגטו – רובם קשישים ונכים, וכן נשים הרות וילדים קטנים – להתרכז מול משרדי היודנראט בכיכר נובי רינק (Nowy Rynek, השוק החדש), שנקראה בשם הגרמני Theaterplatz (כיכר התיאטרון).
התהליך שהתרחש בשילוחים הקודמים התרחש גם בשילוח זה. שמותיהם של 600–800 יהודים נקראו מרשימה שהוכנה מראש. המגורשים נכלאו בבית הכנסת הסמוך למשרדי היודנראט; זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בקולו, וכשהגרמנים הציתו אותו ב-20 בספטמבר 1939 חלקו הפנימי נשרף כולו. במבנה השרוף הוחזקו המגורשים בלילה בתנאים קשים, ללא מזון או מים.
ה-12 בדצמבר היה יום הגירוש האחרון מקולו. מרדכי פודכלבניק (Mordechaï Podchlebnik), אחד המעטים שהצליחו לברוח ממחנה ההשמדה חלמנו, שהה בקולו בזמן חיסול הגטו. רשמית הוא היה עדיין תושב הכפר בוגאי (Bugaj), השוכן כ-18 קילומטרים מצפון-מזרח לקולו, אך הוא עבד אצל גרמני בקולו ולכן שמו לא צורף לרשימת הגירוש מן הגטו; חודש לאחר מכן גורש מבוגאי. אחרי המלחמה העיד פודכלבניק לפני בית הדין המחוזי בלודז':...