שילוח מ - Kolo, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 11/12/1941

הגירוש ההמוני מגטו קולו החל ב-7 בדצמבר 1941. ב-10 בדצמבר נדרשו היהודים שנותרו בגטו להתרכז מול משרד היודנראט בכיכר נובי רינק (Nowy Rynek, השוק החדש), שנקראה בשם הגרמני Theaterplatz (כיכר התיאטרון). התהליך שהתנהל בשלושת הימים הקודמים חזר על עצמו. מספר לא ידוע של יהודים – גברים, נשים וילדים – נבחרו לגירוש מרשימה שהוכנה מראש על פי מידע שהתקבל מן היודנראט. נאמר להם שהם עתידים להישלח למערב פולין לצורך עבודות בנייה שונות, והותר להם לקחת כמה חפצים אישיים אך לא מזוודות. המגורשים הובלו אל בית הכנסת שליד משרדי היודנראט; זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בקולו, וכשהגרמנים הציתו אותו ב-20 בספטמבר 1939 חלקו הפנימי נשרף כולו. רוב המגורשים שהו במבנה השרוף באותו לילה ללא מזון או מים. למחרת, ב-11 בדצמבר, קרא שוב קצין ס"ס את כל השמות. אנשי ס"ס אחרים בדקו את החפצים האישיים, החרימו חפצי ערך (לרבות כסף מזומן) והורו ליהודים לעלות למשאיות. סביר להניח שהמבצע נעשה שוב בידי משטרת הסדר המקומית (Orpo, קיצור של Ordnungspolizei – כוח המשטרה הסדיר). בחלקה האחורי של כל משאית פתוחה הוצב שוטר חמוש מן הכוח המיוחד קולמהוף (Sonderkommando Kulmhof), ומשימתו הייתה לירות בכל מי שינסה לברוח.
הנסיעה למחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno, קולמהוף), המרוחק כ-10 קילומטרים מקולו, ארכה כחצי שעה, ולמעשה באותם ימים החל המחנה לפעול. המשאיות המתינו בתור לפני השער הנעול של "מתחם הארמון" – בית כפר גדול, עשוי לבנים, בן שתי קומות, שהוקף בגדר עץ גבוהה. על האזור כולו שמרו אנשי גדוד המשטרה של פוזן (Polizeibataillon Posen).
המידע שיובא להלן נלקח מדבריהם של נאשמים בכמה משפטים שנערכו בגרמניה המערבית אחרי המלחמה, והוא מתבסס על עדויות חשובות של שלושה משומרי מחנה חלמנו – ס"ס שארפירר קורט מביוס (SS-Scharführer Kurt Möbius), ס"ס-אונטרשארפירר ולטר בורמייסטר (SS-Unterscharführer Walter Burmeister) וס"ס-אוברשארפירר וילהלם הויקלבך (SS-Oberscharführer Wilhelm Heukelbach). העדויות נגבו במהלך משפטם בבית הדין המחוזי של בון (Landgericht Bonn) בשנים 1962–1965. בדבריהם הם הזכירו את גל הגירושים הראשון ולא הבדילו ביניהם, וככל הנראה כולם היו דומים זה לזה, גם אם לא זהים....