שילוח מ - Kolo, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 10/12/1941

הגירוש ההמוני מגטו קולו החל ב-7 בדצמבר 1941. ב-9 בדצמבר נדרשו היהודים שנותרו בגטו להתרכז מול משרד היודנראט בכיכר נובי רינק (Nowy Rynek, השוק החדש), שנקראה בשם הגרמני Theaterplatz (כיכר התיאטרון). התהליך שהתנהל ביומיים הקודמים חזר על עצמו. מספר יהודים לא ידוע – גברים, נשים וילדים (כנראה שוב כ-500) – נבחרו לגירוש מרשימה שהוכנה מראש על פי מידע שהתקבל מן היודנראט. הותר להם לקחת כמה חפצים אישיים אך לא מזוודות, והם הובלו אל בית הכנסת שליד משרדי היודנראט; זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בקולו, וכשהגרמנים הציתו אותו ב-20 בספטמבר 1939 נשרף חלקו הפנימי כולו. רוב המגורשים שהו במבנה השרוף באותו לילה ללא מזון או מים. למחרת, ב-10 בדצמבר, קרא שוב קצין ס"ס את כל השמות. אנשי ס"ס אחרים בדקו את החפצים האישיים של המגורשים, החרימו חפצי ערך (לרבות כסף מזומן) והורו להם לעלות למשאיות.
היהודים הצטופפו במספר לא ידוע של משאיות, בקבוצות של 70–80 בני אדם. העלאתם למשאיות הייתה אכזרית, והיא לוותה בצעקות, בקללות ובמכות. מי שהתלונן או לא נע במהירות מספקת נורה במקום. יש להניח שכמו השילוחים הקודמים גם שילוח זה נעשה בידי משטרת הסדר המקומית (Orpo, קיצור של Ordnungspolizei – כוח המשטרה הסדיר). בחלקה האחורי של כל משאית פתוחה הוצב שוטר חמוש מן הכוח המיוחד קולמהוף (Sonderkommando Kulmhof), ומשימתו הייתה לירות בכל מי שינסה לברוח.
הנסיעה למחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno, קולמהוף), המרוחק כ-10 קילומטרים מקולו, ארכה כחצי שעה, ולמעשה באותם ימים הוא החל לפעול. המשאיות המתינו בתור לפני השער הנעול של "מתחם הארמון" – בית כפר גדול, עשוי לבנים, בן שתי קומות, שהוקף בגדר עץ גבוהה. על האזור כולו שמרו אנשי גדוד המשטרה של פוזן (Polizeibataillon Posen)....