ביום שישי, 2 בינואר 1942, ריכזו אנשי הז'נדרמריה המקומית בקלודבה 30 צעירים ששמותיהם נבחרו מרשימת תושביה היהודים של העיר, שנערכה ככל הנראה בידי מועצת היהודים לפי פקודת הרשויות הגרמניות. הצעירים הוחזקו באותו יום בבניין הז'נדרמריה, ובערב נשלחו במשאית לכיוון חלמנו לעיניהם של ז'נדרמים. ביום ראשון, 4 בינואר, דרשו אותם ז'נדרמים לקבל 20 גברים כשירים נוספים, אך הם קיבלו רק 16 גברים קשישים וחולים. גם גברים אלו נלקחו במשאית לאותו כיוון.
למרות הפערים בין המקורות, דומה שלפחות כמה מאותם גברים נלקחו למחנה ההשמדה חלמנו כדי לעבוד בכריית קברים. זה היה נוהג מקובל באותם ימים באזור – כך אירע למשל גם לפני הגירושים ההמוניים מבוגאי (Bugaj), על פי עדותו של מיכל פודחלבניק (Michał Podchlebnik), ובאיזביצה קויאבסקה, על פי עדותו של "שלמק" (Szlamek, שלמה בער וינר [Szlama Ber Winer], שנודע גם בשם הבדוי יעקוב גרוינובסקי [Jakub Grojnowski]).
אשר טאובה (Uszer Taube) ברח מקלודבה עם משפחתו שעות ספורות לפני המעצר ההמוני ("אקציה") ב-9 בינואר 1942, ובפברואר 1942 מסר עדות לארכיון המחתרתי בגטו ורשה "עונג שבת" שבניהולו של ד"ר עמנואל רינגלבלום. הוא סיפר שלחלמנו נלקחו 46 בני אדם, ושמ-2 עד 10 בינואר הם אולצו לקבור את גופותיהם של 3,300 בני רומה. הקברנים נרצחו כשסיימו את העבודה. שלמק גורש מאיזביצה קויאבסקה לחלמנו ב-6 בינואר 1942 (כלומר, יומיים לאחר השילוח מקלודבה) ונשלח לאחת מחוליות העבודה, ובעדותו אישר שב-7 בינואר 1942 ראה את גופותיהם של שני אנשים שנתלו ופגש 14 גברים – ובהם: גצל חשונסטובסקי (Gecel Chrząstowski), אייזנשטב (Ajzensztab) וקז'בצקי (Krzewacki, שמותיהם הפרטיים אינם ידועים) – מקלודבה שהובאו לחלמנו ואולצו לעבוד בכריית קברים ביער ז'וכובסקי (Rzuchowski)....