שתי ניצולות – פלינה גולד (Felina Gold) לבית ספרקה (Sperka, נולדה ב-29 בינואר 1924), שעדותה תועדה ב-1 במרס 1998, ומכלה ארדווין (Machla Erdvin) לבית אייקה (Aika; נולדה בשנת 1923), שעדותה תועדה ב-23 בנובמבר 1999 – סיפרו ש-50 צעירות יהודיות נלקחו לילה אחד ב-1941 באכזריות מבתיהן בידי ז'נדרמים גרמנים ורוכזו בבית הכנסת המקומי. אחר כך הן הועברו לתחנת רכבת, הועלו לקרונות בקר ושולחו צפונה כמאה קילומטרים אל מחנה העבודה בגרינטל. פלינה גולד העידה שהקרונות היו צפופים, שהנסיעה ארכה כיומיים, ושהרכבת עצרה בכמה תחנות בדרך. במהלך הנסיעה קיבלו האסירות מרק דליל.
הניצולות לא הזכירו בעדויותיהן את תאריך הגירוש המדויק, אך על פי מסמכי ארכיון של שירות האיתור של הצלב האדום הבינלאומי, מחנה גרינטל החל לפעול בקיץ 1941 בבעלות החברה R. Lautruch Wagenbau. המחנה היה מחנה עבודה חקלאי לגברים ולנשים. תחילה עבדו האסירים בשדות, ולימים אולצו לעבוד בהשקיה ובכריתת עצים.
המחנה חוסל ב-28 באוגוסט 1943 ורוב האסירים נשלחו לאושוויץ.
ארכיון
ביבליוגרפיה
רקע הסטורי
הלשכה לשימור ולפרסום התיעוד הארכיוני של ה-IPN ב-Warszawa, פולין copy YVA TR.17 / 1