שילוח מ - Kolo, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 09/12/1941

הגירוש ההמוני מגטו קולו החל ב-7 בדצמבר 1941. ב-8 בדצמבר, מיד לאחר שהמגורשים שרוכזו בבית הכנסת בערב הקודם עזבו את המקום, נדרשו היהודים שנותרו בגטו להתרכז מול משרד היודנראט בכיכר נובי רינק (Nowy Rynek, השוק החדש), שנקראה בשם הגרמני Theaterplatz (כיכר התיאטרון). התהליך שהחל ביום הקודם חזר אפוא על עצמו.
כ-500 יהודים – גברים, נשים וילדים – נבחרו לגירוש מרשימה שהוכנה מראש. נאמר להם שהם עתידים להישלח למערב פולין לצורך עבודות חקלאיות והנחת מסילות ברזל. שלמה בער וינר (Szlama Ber Winer) מאיזביצה קויאבסקה (Izbica Kujawska [מילנטל, Mühlental]), עיירה השוכנת כ-25 ק"מ מצפון-מזרח לקולו, הצליח לברוח ממחנה ההשמדה חלמנו וסיפר על מה שעבר עליו לארכיון רינגלבלום. וינר דיווח שכל מגורש הורשה לקחת עמו צרור אחד שמשקלו קילוגרם.
המגורשים שהו בלילה בבית הכנסת שליד משרדי היודנראט; זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בקולו, וכשהגרמנים שרפו אותו ב-20 בספטמבר 1939 חלקו הפנימי נשרף כולו. למחרת, ב-9 בדצמבר, נעמד קצין ס"ס ליד שולחן מול משרדי היודנראט, קרא בשמותיהם של היהודים הכלואים בבית הכנסת וסימן כל אחד מהם לאחר שזה עלה למשאית. שמועות החלו להתפשט על דבר מה נורא שעומד להתרחש, אך כפי שסיפר מרדכי פודחלבניק (Mordechaï Podchlebnik), שאף הוא הצליח לברוח מחלמנו (Chełmno [קולמהוף, Kulmhof]), גרמני אתני (Volksdeutscher) מוכר ששירת כנראה בז'נדרמריה הצליח להרגיע את הרוחות....