גל גירוש מ - Dabie, גטו, פולין ל - Hardt, מחנה, פולין ב- 07/1941

בתחילת המלחמה חיו בעיירה דומביה כ-4,000 בני אדם ומהם 1,100 יהודים. לאחר שהגרמנים כבשו את העיירה ב-18 בספטמבר 1939 הם קראו לה בשם הגרמני אייכשטט, ובקיץ 1940 הוקם בה גטו. במהלך הגירושים שנזכרו לעיל בקיץ 1941 שולחו 100–150 גברים ו-50 נשים מדומביה למחנות עבודות כפייה. ידוע על שני ניצולים בלבד משילוחים אלו מדומביה: ליאון זונטג (Leon Sontag, יליד 1916) ומרטין גרינפלד (Martin Gruenfeld, יליד 1922). בעדויות שמסרו אחרי המלחמה דיווחו שניהם שנשלחו למחנות הרט (Hardt [ונסובו, Wąsowo]) ובוכוורדר-פורסט (Buchwerder-Forst, [בולביצה/בולוויץ, Bolewice/Bollwitz]), שניים ממחנות העבודה שפעלו בשירות מנהלת הכבישים ורשת הרכבות של הרייך (Reichsautobahnlager, RAB) והיו סמוכים מאוד זה לזה. ייתכן אפוא שנערך שילוח אחד לשני המחנות יחד, אם כי ככל הנראה נערכו שני שילוחים נפרדים, מלבד שילוחן של 50 הנשים, שיעדו נותר לא ידוע. הניצולים סיפרו שהגרמנים דרשו מן היודנראט לספק להם 100 גברים למשימת עבודה שתימשך שישה שבועות. משפחותיהם של שני הניצולים אולצו לבחור מי מבני המשפחה יישלח. בדיווח המתייחס למחוז גרץ שנכתב ב-2 בנובמבר 1941 ונחתם בידי מפקד הז'נדרמריה בגרץ (Grätz [גרודזיסק ויאלקופולסקי, Grodzisk Wielkopolski], נאמר שבסוף אוקטובר 1941 נכלאו 1,730 יהודים בשבעה "מחנות יהודים" (Judenlager) – 350 מהם בבוכוורדר-פורסט ו-350 בהרט. היהודים במחנות אלו הועבדו בפרך וקיבלו מנות מזון זעומות. רובם נספו שם או נשלחו אל מותם במבצעי הסוואה שכונו "שילוחים הביתה" (Rücktransports – לשון "נקייה" לגירושים) – מדצמבר 1941 הסתיימו כמה מהם במחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno [קולמהוף, Kulmhof]). מן הקהילה היהודית בדומביה שרדו את השואה 35 ניצולים בלבד.