ב-1 באוקטובר 1941 בערב, במוצאי יום כיפור, יצא מקולו שילוח ובו 97 צעירות למחנה העבודה לוקלנד (Luckland [לוקובו, Łukowo]). כמה מאותן צעירות נלקחו לקולו מאיזביצה קויַווסקה, אך לא ידוע כיצד. מקורות המידע העיקריים על שילוח זה הם עדויותיהן של שתי ניצולות מן השילוח: אדלה הרפ (Adela Harap, לבית ברנד [Brand]) וטולה קופיטו (Tola Kopyto, לבית מוסקל [Moskal]), שתיהן נולדו בקולו ב-1925.
ייתכן שבמקביל ליציאת שילוח זה נשלחו שילוחים נוספים של צעירות לברנבוש (Bärenbusch/ Berenbusch [נייז'וייז'יני, Niedźwiedziny]) ולוורונקי (Wronki), גם מקולו וגם ממקומות במחוז טורק (Turek) הסמוך, כגון קובלה פנסקי (Kowale Pańskie [היידמילה, Heidemühle]), אך מן העדויות שהגיעו לידינו מפי ניצולות המחנות הללו קשה לתאר במדויק את אופן ארגון השילוח ומתי הוא יצא. ברנבוש שוכנת כ-20 ק"מ ממזרח ללוקלנד, ואילו וורונקי שוכנת כ-35 ק"מ ממערב ללוקלנד; כל המחנות הללו מחוברים במסילות ברזל לפוזנן.
ההכנות לשילוח החלו ביום כיפור עצמו, כשהגרמנים ריכזו נשים בבית הכנסת. אם אחת הצעירות ששמה הופיע ברשימת המגורשים נעדרה, אִמה נעצרה במקומה כבת ערובה. אימותיהן של צעירות שלא הופיעו או התגלו עונו כדי שיגלו היכן בנותיהן נמצאות, אך האימהות לא נכנעו, וכמה מהן אף מתו בעקבות העינויים....