גל גירוש מ - Kolo, גטו, פולין ל - Steineck, מחנה, פולין ב- 06/1941

בתחילת המלחמה היהודים היו כמעט מחצית מ-12,000 תושבי העיירה קולו (Koło); לאחר שהגרמנים כבשו אותה ב-18 בספטמבר 1939 הם שינו את שמה לוורטבריקן (Wartbrücken). בדצמבר 1939 גורשו יותר מאלף יהודים מן העיר לאיזביצה לובלסקה (Izbica Lubelska) שבגנרלגוברנמן, ובאוקטובר 1940 גורשו 150 משפחות יהודיות לגטאות בכפרים הסמוכים לבוגאי (Bugaj, [בוגיטן, Bugitten]) ולנוביני ברדובסקיה (Nowiny Brdowskie, [נויהגן, Neuhagen]). בתחילת דצמבר 1940 הוקם גטו בקולו, ובאותו חודש נשלחה למחנות עבודות בכפייה בפוזנן קבוצת גברים יהודים אחרי סלקציה.
ביוני 1941 יצאו מקולו שלושה שילוחים של גברים יהודים לשני מחנות עבודות כפייה הסמוכים לפוזנן – שטיינק (Steineck, [קז'יז'ובניסקי, Krzyżowniki]) ואייכוולד (Eichwald [דמבייץ, Dębiec]). השילוח הראשון ובו 210 גברים נשלח לשטיינק ב-18 ביוני, השילוח השני ובו כ-250 גברים יצא ב-20 ביוני לאייכוולד, והשילוח השלישי יצא כמה ימים לאחר מכן, ובו שאר המגורשים – כמה עשרות – שהיו אמורים להישלח בשילוח הראשון.
על פי עדות אברהם הרפ (Abraham Harap), עד מרכזי מקולו שגורש בשילוח השני, הגברים היהודיים רוכזו ב-16 ביוני בחצר משרד העבודה (Arbeitsamt), נרשמו שם ואז הורשו לחזור לבתיהם....