1,600 היהודים שנותרו בגטאות גרודז'ייץ וז'גוב הוטעו לחשוב שהם מועברים ב-23 בספטמבר 1941 לעבודה חקלאית בבסרביה או באזור הים השחור. הקבוצה הראשונה נדרשה להתייצב עוד באותו יום בתחנת הכיבוי המקומית עם מטענה. כל אחד מהמגורשים נדרש לשלם ארבעה רייכסמרקים תמורת בדיקה רפואית. המטען שהביאו עמם הוצב לחוד ונאמר להם כי יובל בנפרד והם יקבלו אותו עם הגיעם. המגורשים הועלו לעגלות רתומות לסוסים שבהן נהגו פולנים מקומיים ונלקחו אל בית הכנסת הישן בקונין. המרחק בין שני הגטאות לקונין היה 29–30 ק"מ. הם עשו שם את הלילה.
עדיין לא ידוע אם כל 1,600 היהודים נלקחו אל בית הכנסת בבת אחת או בגלים נפרדים. למחרת בבוקר, 24 בספטמבר 1941, הועלתה הקבוצה הראשונה מאותם 1,600 יהודים למשאיות ונלקחה ליער נישלוץ-רוז'יצה (Niesłusz-Rudzica), מרחק 5–6 ק"מ מבית הכנסת (בין נישלוץ לרוז'יצה, באזור יער דלוגה לנקה [Długa Łąka]). כל אנשי הקבוצה נרצחו שם. הפעולה חזרה על עצמה ב-25 וב-26 בספטמבר וב-3 באוקטובר, ומכאן אפשר להסיק שבכל אחד מהימים שולחו כ-400 יהודים. עם זאת, המספרים המדויקים אינם ידועים.
לוציאן זלס (Lucjan Zalas), יערן מאזור יער דלוגה לנקה, העיד אחרי המלחמה לפני הוועדה הפולנית לחקירת פשעי הנאצים בפוזנן (Poznań) על רציחתם של כ-1,500 יהודים ביער זה. לטענתו, היהודים הובאו בכעשרים משאיות אל אתר ההריגה ביער נישלוץ-רוז'יצה ונטמנו בשלושה קברי אחים. תחילה הורו לו אנשי הזונדרקומנדו לנגה לנקות את האזור כולו. אחר כך ראה כמה משאיות נכנסים ליער. הם הגיעו בבוקר ויצאו בחזרה רק בערב. אש מכונות ירייה נשמעה רק ביום הראשון, 24 בספטמבר 1941. בשאר הימים נרצחו היהודים כנראה בגז....