לפי ה"כרוניקה של גטו לודז'", חיסול הגטאות בקליש ובקוז'מינק החל ב-6 ביולי 1942. אנשי היודנרט המקומי בקליש שכרו עגלות וכלי רכב נוספים להובלת היהודים. 150 יהודים מקליש רוכזו בחזיתה של תחנת הרכבת, ובאותן שעות הובאו לשם באוטובוס מאות יהודים מגטו קוז'מינק. חיסול גטו קוז'מינק נעשה בפיקודם של קציני הס"ס ווילי שונרוגה (Willi Schonrogge) וסגנו היינריך נוטלה (Heinrich Notlee).
על פי דבריו של משה גרוס (Moshe Gross, נולד ב-1921), שהתגורר בגטו קליש, המגורשים רוכזו בטחנת הקמח המקומית "רייך וחמליניצקי" (Reich i Chmielnicki), ליד תחנת הרכבת. משה סיפר שכמה יהודים ניסו לברוח ולהסתתר, כמה הסגירו את עצמם, ועל כמה יהודים הלשינו. באזור הכינוס ביצעו הגרמנים – כפי הנראה הגסטפו ועובדי מִנהל הגטו (Gettoverwaltung) – את תהליך הסלקציה: כ-522 יהודים נשלחו לגטו לודז'.
על פי כמה מקורות, שילוח נוסף הגיע אל מחנה העבודה Inowrocław (אינוברוצלב [הוהנזלצה, Hohensalza]), כ-130 ק"מ מקליש. עם זאת, יש עדויות סותרות בנוגע לגודל השילוח וגורל המגורשים: ב"כרוניקה של גטו לודז'" מדוּוח ש-100 מגורשים נוספים נשלחו למחנה העבודה אינוברוצלב. אולם לדברי נחמה בר ניר/ברלינסקי שהייתה בשילוח זה וככל הידוע היחידה ממנו ששרדה את השואה, הם היו 38 איש בלבד. המגורשים נשלחו אל הכפר מונטווי (Mątwy) ועבדו שם בתעשיית נתרן הידרוקסידי. שאר 62 היהודים גורשו למקום לא ידוע....