הגרמנים כבשו את קליש (Kalisz), עיר הבירה של נפת קליש, שבה חיו לפני המלחמה, בספטמבר 1939, כ-25,000 יהודים. בנובמבר באותה שנה נכנסו המשטרה הגרמנית וה-Selbstschutz (קבוצה נאצית צבאית למחצה של גרמנים אתניים הכפופה לס"ס המקומי ולמשטרה) לבתי יהודים ודרשו מן הדיירים לעזוב את בתיהם ולקחת אתם חפצים אישיים ומעט כסף. לפי הנחיותיו של ראש הס"ס, היינריך הימלר (Reichsführer SS Heinrich Himmler), לגירוש היהודים והפולנים מן הוורטגאו, היהודים המגורשים היו רשאים לקחת מזון, מזוודה אחת עם חפצים חיוניים ועד חמישים זלוטי לאדם.
השילוח ללובלין יצא מקליש ב-2 בדצמבר והיה הראשון מבין שני שילוחים שיצאו באותו יום (השילוח השני יצא לסנדומייז' [[Sandomierz).
ג'ורג' סטרקמן (George Starkman), אחד המגורשים בשילוח, סיפר בעדותו לאחר המלחמה שכאשר הגרמנים נכנסו לביתם הם לא אמרו להם לארוז מזוודה, אלא רק הורו להם לעזוב. המשפחה הספיקה רק לשים כמה חפצים אישיים בתוך ציפית....