הגירושים הראשונים של יהודים ופולנים מן העיר סלופקה (Słupca, גרנצהאוזן [Grenzhausen]) שבנפת קונין (Konin) – לפני הכיבוש חיו בעיר 5,534 בני אדם – נערכו בפברואר 1940. השילוח יצא לבוכניה (Bochnia, Salzberg) ולטרנוב (Tarnow, Tarnau), שתי עיירות ביחידה המִנהלית (Województwo) של קרקוב.
דוויד לייזר (Dawid Leiser), שלא גורש בגירוש זה מסלופקה אבל היה עֵד לו, סיפר בעדות לאחר המלחמה שבשילוח גורשו אנשי האינטליגנציה הפולנית ועשירי היהודים בעיר.
המגורשים כונסו במבנה בית הספר המקומי . לפי עדותו של משה לייזר (Mosze Leiser), שגורש בשילוח זה, היו שם 50–60 משפחות יהודיות, והן חולקו לשתי קבוצות. לכל מגורש הותר לקחת 25 ק"ג, והמטען הועלה לעגלה רתומה לסוסים. המגורשים עצמם הובלו ברגל לתחנת הרכבת, ושם המתינה להם רכבת נוסעים שיצאה באותו יום לגנרלגוברנמן....