יהודי סלופקה (Słupca, גרנצהאוזן [Grenzhausen]), עיר קטנה במחוז קונין (Konin) שבה חיו לפני הכיבוש הגרמני 1,426 יהודים, התבקשו בתחילת פברואר 1940 להתכנס בבניין בית הספר המקומי. חמישה או שישה גרמנים נכנסו לבתי היהודים והורו לתושביהם לארוז את חפציהם האישיים בתוך כרבע שעה.
אריה פוזננסקי (Arie Poznanski), ניצול משילוח זה, סיפר בעדות אחרי המלחמה שהוא ומשפחתו נלקחו מביתם ב-10 בפברואר 1940 בשעה 18:00 לערך, ושהם היו כמעט המשפחה האחרונה שהובאה לחצר בית הספר, והצטרפו לכ-1,000 היהודים שכבר היו שם.
בנקודת הכינוס לא קיבלו המגורשים מזון או מים, אך כמה מהם הביאו מזון מן הבית. הם שהו בלילה במבנה בית הספר, ולמחרת, ב-11 בפברואר , הובלו ברגל לתחנת הרכבת ומשם גורשו לעיירה נייפולומיצה (Niepołomice [Niepolomitz]), הסמוכה לקרקוב שבגנרלגוברנמן. הם הוסעו בשמונה קרונות של רכבת רגילה, כמאה איש לערך בכל קרון, בתנאים קשים מאוד – ללא מזון, מים או מתקנים סניטריים. פוזננסקי סיפר כי שומרים גרמנים שמרו על הרכבת, והוא הניח שהם היו חיילי וורמאכט....