ב-29 בנובמבר 1939 בשעה 8:00 בבוקר ניתנה פקודה שמחצית מן האוכלוסייה היהודית בקונין (Konin) תפונה. השילוח מקונין לאוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי (Ostrowiec Świętokrzyski)– שבעבר נקראה אוסטרובייץ קילצקי (Ostrowiec Kielecki) – שבגנרלגוברנמן יצא בתחילת דצמבר, ככל הנראה בלילה שבין ה-30 בנובמבר ל-1 בדצמבר, והגיע ליעדו לאחר שלושה ימים. איסי האן (Issy Hahn), ניצול משילוח זה, מציין בספר זיכרונותיו " מאסר עולם של זיכרונות A Life Sentence) of Memories") שהשילוח הגיע לאוסטרובייץ ב-3 בדצמבר. בשילוח היו כ-1,000–1,100 יהודים.
הגרמנים נכנסו מוקדם בבוקר לבתי היהודים בקונין ודרשו מהם לעזוב את בתיהם בתוך 5–15 דקות. המגורשים הורשו לקחת 50 זלוטי לנפש ומעט חפצים אישיים. מפקד המשטרה (Schutzpolizai) בקונין תיאר בדו"ח שנכתב ב-7 ביולי 1940 את השילוחים הראשונים: "בהתחלה היה קשה לכמה מקציני המשטרה לבטל כל רגש אנושי בזמן האקציות. אין להחשיב את אותן סצנות של כעס וצעקות שהפריעו במהלך הפינוי".
המגורשים לוו על ידי גרמנים, והם צעדו לכיכר השוק בקונין ומשם נלקחו במשאיות לנקודת איסוף בקסרקטין צבאי; לעומת זאת, כמה ניצולים העידו שהם התאספו בבית ספר....