שילוח מ - Slesin, Konin, Lodz, פולין ל - Grodziec, גטו, פולין ב- 07/1940

בין 13 ל-18 ביולי 1940 גורשו רוב יהודי העיירה ברגל ובעגלות רתומות לסוסים לגטו רודז'ייץ, כ-45 ק"מ מדרום לה. יהודים אחרים גורשו במקביל לגטו זגורוב.
בדוח שחובר אחרי המלחמה בידי ליאו-לוי מונצ'קה (Leo-Lewi Monczka) מקונין, שברח מגטו ורשה באפריל 1943, נכתב שיהודי הקהילות שבנפת קונין נשלחו לזגורוב ולגרודז'ייץ ב-15 ביולי 1940 בעגלות רתומות לסוסים. בין יהודים אלו היו יהודי קלז'ב (Kleczew [למשטט, Lehmstädt]), שלזין, גולינה, ריחוול (Rychwal [רייכוולד, Reichwald]), וילצ'ין (Wilczyn [וולפסברג, Wolfsberg]), קרמסק (Kramsk [קרמסריד, Kramsried]) וסלופקה (Słupca [גרנצהאוזן, Grenzhausen]).
מקס צדוק (Max Tzadok) היה בן 21 כשגורש עם משפחתו משלזין לגרודז'ייץ. בריאיון אחרי המלחמה סיפר: "זה קרה ביוני או ביולי 1940. אני זוכר היטב. זה היה קיץ. היהודים מכל הכפרים באזור, כלומר מנפת קונין, גורשו בלילה ורוכזו כולם במקום אחד; למעשה, בשני כפרים באותו אזור, מקום שבו חיו רק גרמנים אתניים (Volksdeutsche) [...]. בגרמנית נקרא המקום גרוסדורף (Grossdorf) ובפולנית גרוז'ק (Grójec; צדוק מתכוון כאן לגרודז'ייץ) [...]. זה היה מקום עלוב מאוד [...]. בלילה, באמצע הלילה, דפקו פתאום על הדלת או על החלון ונשמעו שתי מילים בגרמנית: 'Juden raus!' (יהודים החוצה!). בתוך פחות מחמש דקות אפשר היה לקחת רק מה שכבר הוכן מראש – תרמיל עם זוג נעליים, מגבת ואולי עוד כמה דברים, לא יותר מ-20 קילו. וככה יצאנו [...]. עגלות רתומות לסוסים כבר חיכו לנו בחוץ, מוכנים [...] כמה אנשים יכולים לשבת בקרון, ארבעה, שניים? [...], המשפחה שלי נשארה יחד. אבי ואני הלכנו לצד הקרון ואמי ואחיותיי נסעו [...]. אחי הגדול היה עם משפחתו אבל קרוב אלינו [...]. קרון ליד קרון, כך התחילו לקחת אותנו, אולי 30 או 35 ק"מ מהבית"....