שילוח מ - Kleczew, Konin, Lodz, פולין ל - Zagorow, גטו, פולין ב- 16/07/1940

בקיץ 1940 חוסלו רוב הקהילות היהודיות בנפת קונין (Konin), ובהן גם קהילת קונין עצמה, והיהודים גורשו אל שלושת הגטאות הכפריים במחוז – זגורוב (Zagórów), גרודז'ייץ (Grodziec) וז'גוב (Rzgów). כך אירע גם לקהילת קלצ'ב – רוב רובם של בני הקהילה גורשו ב-16 ביולי 1940 אל הגטו בזגורוב. גירושם זה מתועד במכתבים ששלח ב-29 ביולי 1940 ועד הסעד היהודי מקלצ'ב בזגורוב (jüdische Hilfskomitee von Lehmstädt in Hinterberg) אל משרד ארגון הג'וינט (American Jewish Joint Distribution Committee – the Joint) בוורשה ואל יעקב וולמן (Jakub Wolman), תושב קלצ'ב שעבד בג'וינט בוורשה. באותם מכתבים נאמר שכל יהודי המקום (750 איש) גורשו, וש-600 מהם "מחוסרי כול". עוד נאמר במכתבים שהוועד מאשר שקיבל סיוע של 1,000 רייכסמרק מן הג'וינט, אך גם שהוא ניצל רק 400 רייכסמרק, משום שראש העיר של קלצ'ב גבה יומיים לפני הגירוש חלק מן הסכום בתור מס.
אף שהגרמנים איימו שוב ושוב שגירוש היהודים קרוב, הוצאתו לפועל בכל זאת הפתיעה את היהודים. כך העיד מישל פרוסט (Michel Prost), יהודי תושב המקום, והוא הוסיף שהגרמנים גם העבירו את הודעת הגירוש ליודנראט והוא מסר אותה לשאר היהודים, ושהיהודים לקחו עמם כל שהצליחו לקחת. ניצול אחר, צבי מלרון (Zvi Malron), העיד שהתאפשר להם לקחת רק מעט כלי אוכל ומזון. אחיו הצעיר ממנו ב-3 שנים, מנחם מרצלי מלרון מלרק (Menachem Marceli Malron Malarek), ציין בעדות אחרת שהמשפחה גרה אצל הסבא ברוטקי (Rutki), כפר סמוך לקלצ'ב, ושפולקסדויטשה (גרמני אתני, Volksdeutsche) השתלט על ביתו ועל רכושו מייד עם גירושם.
ביום השילוח הורו הגרמנים לפולנים להתייצב עם כרכרותיהם בעיר. לדברי פרוסט, בשעה 5:00 בבוקר הגיעו כרכרות רתומות למאות סוסים, והיהודים חיכו ליד בתיהם עד שיועמסו עליהן. פרוסט גורש עם הוריו, אחיו ואחיותיו, והוא סיפר שהיהודים והפולנים לא ידעו לאן יגורשו היהודים. ניידת משטרה גרמנית נסעה לפני שיירת הכרכרות והובילה אותה. לפני שיצאו לדרך הורו הגרמנים ליהודים למסור את מפתחות בתיהם....