שילוח מ - Zagorow, גטו, פולין ל - Pakosch, מחנה, פולין ב- 06/1941

אחד המגורשים מזגורוב לפקוש היה ראובן לנדאו (Reuven Landau). בריאיון אחרי המלחמה סיפר על השתלשלות האירועים בגירוש. הוא גדל בווילצ'ין (Wilczyn [וולפסברג, Wolfsberg]), ובקיץ 1940 גורש משם לזגורוב. הוא ואחיו שמואל גורשו מן הגטו, ככל הנראה ביוני 1941, למחנה עבודת הכפייה בפקוש, ששכן כ-80 ק"מ מצפון לשם. הם לא ראו עוד את הוריהם, שנרצחו עם חיסול הגטו בסתיו 1941 בידי הס"ס זונדרקומנדו לנגה (SS Sonderkommando Lange) ביער סמוך לקז'ימייז' ביסקופי (Kazimierz Biskupi [בישופסהופן, Bischofshofen). רק גברים צעירים נלקחו באותם ימים לפקוש, והשילוח שבו גורשו האחים לנדאו היה אחד הראשונים שהגיעו למחנה העבודה.
המגורשים נכלאו במחנה בפקוש, אחד ממחנות רבים שהוקמו בעיר אינוברוצלב ובסביבתה. האזור כולו שימש מרכז עיקרי למגורשים יהודיים מן הוורטלנד בדרכם בין הגטאות והמחנות של פולין הכבושה, ובמחנה פקוש עצמו ריכזו הגרמנים יהודים ופולנים.
ב-3 באוקטובר 1941 כתב נציב נפת קונין (Landrat), ד"ר וילהלם וילד (Wilhelm Wild), לממונה עליו, הנס בורקהרט (Hans Burkhardt), מושל מחוז (Regierungspräsident) הוהנזלצה: "הנפה נקייה מיהודים" ("Kreis ist judenfrei").