שילוח מ - Wilczyn, Konin, Lodz, פולין ל - Zagorow, גטו, פולין ב- 07/1940

השילוח מווילצ'ין לזגורוב נערך בין 15 ל-18 ביולי 1940. אמנם אי אפשר לקבוע את התאריך המדויק, אך ככל הנראה הוא התרחש ב-18 ביולי. ב-28 ביולי 1940 פנו נציגים יהודים מפולין לשגרירות האמריקאית בברלין וקראו לעזרתה: "קיבלנו ידיעות מזגורוב (נפת קונין) שב-18 ביולי רוכזו כל יהודי קלצ'ב (Kleczew [למשטט, Lehmstädt]), גולינה ווילצ'ין, כ-1,600 במספר. הם נשלחו עם חפצים מעטים לזגורוב, שם כבר הצטופפו כ-145 משפחות יהודיות, שהתקיימו בדוחק". בדוח שחובר אחרי המלחמה בידי ליאו-לוי מונצ'קה (Leo-Lewi Monczka) מקונין, שברח מגטו ורשה באפריל 1943, נכתב שיהודי הקהילות שבנפת קונין נשלחו לזגורוב ולגרודז'ייץ ב-15 ביולי 1940 בעגלות רתומות לסוסים, ועמם גם יהודי קלצ'ב, שלזין (Ślesin [שליסלזה ,Schlüsselsee]), גולינה, ריחוול (Rychwal [רייכוולד, Reichwald]), וילצ'ין, קרמסק (Kramsk [קרמסריד, Kramsried]) וסלופקה (Słupca [גרנצהאוזן, Grenzhausen]).

בין המגורשים מווילצ'ין לזגורוב היה אברהם ו' לנדאו בן ה-18, שגורש מעירו עם הוריו ושלושת אחיו הקטנים. בזמן הגירוש השאירה המשפחה את הסבתא העיוורת והמרותקת למיטתה בביתם, ומאז לא שמעו ממנה דבר. דודנו של אברהם, ראובן לנדאו, גורש אף הוא עם משפחתו מווילצ'ין לזגורוב. בריאיון אחרי המלחמה סיפר אברהם ו' לנדאו (Abraham W. Landau) שבוקר אחד לפתע הודיעו הגרמנים ברמקול שכל היהודים תושבי וילצ'ין, ללא יוצא מן הכלל, צריכים לעזוב את העיירה בתוך שעה. משפחתו הופתעה לחלוטין. במהלך הכאוס, הבכי, הכעס והבלבול הם נדרשו להחליט אֵילו חפצים אישיים יילקחו, שכן הותר למגורשים לקחת אתם רק מטען יד. לנדאו סיפר כי על המגורשים שמרו חיילי ס"ס מלווים בכלבים ועמם גם קבוצה צבאית-למחצה של גרמנים אתניים נאצים (Volksdeutscher Selbstschutz) שהיו כפופים לכוח המקומי של הס"ס והמשטרה. משפחת לנדאו ויהודים אחרים נדרשו לנעול את בתיהם ולמסור את המפתחות לגסטפו, ולאחר מכן הם נלקחו לכיכר המרכזית, שם המתינו להם מאות עגלות רתומות לסוסים. משפחתו של אברהם לנדאו עלתה לאחת העגלות ונאלצה להמתין כמה שעות בקור, בלי לדעת לאן פניהם מועדות. כל עגלה הייתה נהוגה בידי בעליה, איכר פולני, ולנדאו זכר כי בחלקה האחורי של כל עגלה ישבו שומרי ס"ס....