שילוח מ - Lodz, גטו, פולין ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 30/08/1944

ב־30 באוגוסט 1944 יצא הגירוש האחרון מגטו לודז' לאושוויץ–בירקנאו. ב־27 באוגוסט נתלו על קירות הגטו מודעות מטעם הגסטפו, שהודיעו כי על כל היהודים להתייצב עד 28 באוגוסט ב־6 בערב באתרי הכינוס ברחובות צ'רנייצגקייגו (Czarnieckiego, בכלא המרכזי) או קרבייצה (Krawiecka). עוד נאמר בהן שהשילוח הסופי יצא מהגטו ב־29 באוגוסט, ומי שלא יתייצב באתרי הכינוס ייהרג. ב־28 באוגוסט העריך הָנְס בּיבּוֹב (Hans Biebow), ראש ה־Gettoverwaltung (המִנהל הגרמני של גטו לודז'), שנותרו בגטו כ־8,000 יהודים, שיידרשו שתי רכבות או יותר לגירושם, ושעד 31 באוגוסט יגורשו כולם.^[1]

עד סוף אוגוסט הגטו הצטמצם משמעותית. רוב היהודים שהיו בו כבר גורשו, ופטרולים של הגרמנים גילו גם את רוב אלה שהתחבאו. מתוך היהודים שנותרו בגטו רבים התייצבו מרצונם באתרי הכינוס מתוך פחד, מחלות, תשישות, ייאוש, אבל גם חלק מתוך דבקות בתקווה.^[2] ברחובות הגטו הנטושים נותרו עדויות למעשי האלימות שהתחוללו בו, והם היו זרועים בחפצים של יהודים שנרצחו או גורשו, אוכל, וגוויות.^[3]

כמו באקציות שבשילוחים הקודמים באוגוסט 1944, גם הפעם השתתפו כמה כוחות גרמנים בלודז' בריכוז היהודים: הגסטפו, השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, SCHUPO), הקריפ"ו (Kriminalpolizei, KRIPO, המשטרה הפלילית), והמנהל הגרמני של הגטו. יחידות יהודיות, כמו ה־Ordnungsdienst‏ (משטרת הגטו היהודית) אולצו להשתתף גם הן, לדוגמה בחסימת רחובות. מספרים הולכים וגדלים של אנשי הכוחות היהודיים האלה נכללו בשילוחים האחרונים וגם בגירוש זה, שבו נשלח למשל מקס חרסטובסקי (Max Chrastowski‏, 1975–1896), מאנשי המשטרה היהודית.^[4]...