מתוך כ־206,000 יהודים שעברו בגטו לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]) במהלך השואה, נותרו בו באחד באוגוסט 1944 רק 68,516: 40,023 נשים ו־28,493 גברים, ובהם 4,635 ילדים.[1] בחיסולו של הגטו במהלך חודש אוגוסט גורשו כמעט כולם לאושוויץ–בירקנאו (Auschwitz-Birkenau). למרות המחקר הרב בנושא, אין בידינו פרטים מלאים ומדויקים של הגירושים ההמוניים במהלך חיסול הגטו, שנמשך אולי עד תחילת ספטמבר. תבוסתה המתקרבת של גרמניה הנאצית, יחד עם חוסר הסדר ששרר בגטו בחודשים האחרונים לקיומו, השפיעו התיעוד שניהלו הן הנאצים והן היהודים.[2] המחלקה הסטטיסטית של היודנראט המשיכה לנהל רישומים עד 21 באוגוסט, אבל השילוחים הראשונים באותו חודש נרשמו בדיעבד, ברישומי 18–21 בחודש, שבהם נרשם כי בוצעו גירושים בימים 7–11 ו־13 באוגוסט, עם 12,400 יהודים.[3] מחקרנו מעלה שהשילוחים הראשונים באותו חודש יצאו מהגטו בארבעה ובחמישה באוגוסט, ולא ברור אם המחלקה הסטטיסטית רשמה תאריכים שגויים בטעות או בכוונה.[4]
ב־15 באוגוסט 1944 פרסם מרדכי חיים רומקובסקי, יו"ר היודנרט בגטו לודז', הודעה שקראה לתושבי הגטו להתייצב מרצונם לשילוחים כדי שיוכלו לנסוע עם בני משפחותיהם ועם המטען שלהם.[5] ב־16 באוגוסט הוקלטה שיחה שבה אמר האנס ביבוב (Hans Biebow), ראש ה־ Gettoverwaltung (ההנהלה הגרמנית של הגטו) כי חייבים "לפנות (Abtransport) את היהודים מהגטו", וציין כי "עד עתה אף אחד לא נורה";[6] אך ידוע לנו שהייתה אלימות רבה בגטו.[7] הנרי אוסטר (Henry Oster, נולד ב־1929) העיד כיצד הוא ואימו (נולדה ב־1901) נלכדו באותו יום:
קיבלתי הודעה שהוטל עליי ועל אימי לעזור באיסוף יבול הסתיו. בהודעה הובטח שכאשר נתייצב לעבודה הזאת נקבל צו וניירות המאשרים שנשתתף במאמץ הגדול הזה לכנס את יבול הסתיו של השנה הזאת. כמו כן נאמר שם שמשפחות תוכלנה להישאר יחד ולעבוד יחד אם הן תתייצבנה ביחד... הובטח לנו שאם נתנדב למשימה הזאת בצורה תקינה לא ניתפס בשום אקציה, ביום או בלילה.[8]...