שילוח I מ - Lodz, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 16/01/1942

ב-9 בינואר 1942 החלה הוועדה המיוחדת לענייני גירוש במועצה היהודית לשלוח באמצעות דוורי הגטו צווי גירוש אל בתיהם של התושבים המיועדים לגירוש. בצו אוזכר "יישוב מחדש" של היהודים (Aussiedlung, לשון "נקייה" לגירושם), והותר בו למגורשים לקחת 12.5 ק"ג לאדם ולהחליף את כספם באתר הכינוס ברייכסמארק גרמני. כמו כן, בצו אוזכר במפורש שמי שלא יתייצב יובא בכוח ויאבד את זכותו לקחת עימו מטען. לצד איומים אלו, בכרוז (מס' 353) שפורסם בשמו של יושב ראש היודנראט, חיים רומקובסקי (Chaim Rumkowski), מ-9 בינואר הותר למשפחות המגורשים למכור את רהיטיהן ואת כלי הבית שלהן למפעלי הנגרות של הגטו או להשאירם שם למשמורת.
המגורשים הראשונים זומנו להתייצב ב-13 בינואר ברחוב שקלאנה 7 (Szklana, טרודלרגסה [Trödlergasse]) בסמוך לבית הסוהר המרכזי, אולם רק כמחצית מהם התייצבו בעצמם ו"מתחמקים" רבים הובאו בכוח, בדרך כלל בלילות. שני אתרי הכינוס האחרים שהמגורשים זומנו אליהם היו במרישין (Marysin) ובבניין בית הספר ברחוב מלינרסקה 25 (Młynarska, מילגסה [Mühlgasse]). כשהמגורשים נכנסו לאתרי הכינוס האלה הוחרמו כרטיסי הלחם והמזון שהיו ברשותם, ואחר כך הם קיבלו את מנת המזון הרגילה שלהם בגטו מן היודנראט (כ-900 קלוריות ליום), בגדים נחוצים וקבקבי עץ. כצידה לדרך ניתנו לכל מגורש חצי כיכר לחם ונקניק.
בכרוניקה של גטו לודז' נכתב כמה ימים לפני יציאת השילוח הראשון שבכל יום יצאו 700 איש, ואכן בשילוח הזה גורשו 710 אנשים. תושב הגטו, שלמה פראַנק (Salomon Frank), כתב אף הוא ביומנו כבר ב-11 בינואר 1942 ששמע על כך, וכן שיצופפו 50 בני אדם בכל קרון, אם כי למעשה כנראה צופפו 55 בני אדם בכל קרון....