שילוח מ - Rotterdam, Zuidholland, הולנד ל - Westerbork, מחנה, הולנד ב- 02/08/1942

אדולף אייכמן, ראש המחלקה לענייני יהודים ופינוים (מחלקה IVB 4) ב-RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt), כינס ב-11 ביוני 1942 פגישה בברלין עם ראשי המחלקות לענייני יהודים בצרפת, בבלגיה ובהולנד. בפגישה זו נוסחו התכניות ל"פתרון הסופי" בהולנד. ההנחיות קראו לגרש יהודים (משני המינים) בני 16–40, וש-10% מהם יוגדרו בלתי כשירים לעבודה. הוחלט שבשלב הראשון יגורשו 15,000 יהודים, אך כבר ב-22 ביוני שלח אייכמן לאיש משרד החוץ הגרמני, פרנץ רדמכר (Franz Rademacher), מכתב אקספרס (Schnellbrief), ובו הודיע לו שהחל באמצע יולי יגורשו 40,000 יהודים מהולנד ברכבות מיוחדות (Sonderzüge), ושבכל רכבת יגורשו 1,000 איש.
ב-15 ביולי 1942 יצא מווסטרבורק (Westerbork), מחנה המעבר המרכזי בהולנד, הגירוש ההמוני הראשון לכיוון אושוויץ-בירקנאו. לאחר שהגירוש הראשון בוצע בלא תקלות מבחינת הנאצים, אוטו בנה (Otto Bene), נציג משרד החוץ בהולנד, הודיע למשרדו בברלין שהיעד הבא בתכניות הגירוש הוא גירוש 4,000 יהודים מדי שבוע. בחודשים הבאים יצאה רכבת מווסטרבורק לאושוויץ פעמיים בשבוע - בימי שלישי ובימי שישי.
רשימות הגירוש התבססו על רישום כמעט מלא של יהודי הולנד, שערך יעקוב לנץ (Jacob Lentz), ראש הפיקוח הממלכתי על רישום האוכלוסין (Rijksinspectie van de Bevolkingsregisters), בינואר 1941. את רשימות הגירוש אולצה להכין מועצת היהודים (Joodse Raad) באמסטרדם, שהוקמה בהוראת הגרמנים והוכפפה ללשכה המרכזית ב-1941....