שילוח מ - Amsterdam, Noordholland, הולנד ל - Mauthausen, מחנה, אוסטריה ב- 23/02/1941

בעקבות זאת ערכו הגרמנים שני מעצרים המוניים ברובע היהודי - ב-22 וב-23 בפברואר. הסיפ"ו לכדה כ-600 גברים בני 20–35 והעבירה אותם באלימות אל הכיכר המרכזית שבלב הרובע היהודי הישן - כיכר יונאס דניאל מאיירפליין (Jonas Daniel Meyerplein). המפקד הממונה במקום היה פרידריך קנולה (Friedrich Knolle), סגנו של וילהלם הרסטר (Wilhelm Harster), מפקד הסיפ"ו והס"ד בהולנד (BdS - Befehlshaber der Sicherheitspolizei und SD). העצורים היהודיים נלקחו ורוכזו באלימות - במכות, בבעיטות, בעלבונות ובצרחות בכיכר. הם צולמו, ולדברי ההיסטוריון יאקוב פרסר (Jacob Presser), גם הוסרטו. בעקבו התקרית ערכו הגרמנים את המבצע הראשון לגירוש יהודים מהולנד.
בסך הכול גורשו במבצע הזה 425 גברים יהודיים צעירים, תחילה למחנה המעבר המשטרתי סחורל (Schoorl) שבמחוז צפון הולנד, ומשם למחנות הריכוז בוכנוולד (Buchenwald) ומאוטהאוזן (Mauthausen). הניצול היחיד מהשילוח היה מקס (מאייר) נביג (Max [Meyer] Nebig) מאמסטרדם, חייט, שנולד ב-5 בדצמבר 1917. באפריל 1946 מסר נביג את עדותו על האירועים, שהחלה בתיאור המצוד שנערך ביונאס דניאל מאיירפליין:
"נערך עלינו חיפוש. ערכו בנו חיפוש כל דבר נחשב בעיניהם לנשק. לי היו מספרי חייטים שהוחרמו. עמדנו בערך 15 דקות עד שה-Gruenen ('הירוקים') [הסיפ"ו] הגיעו עם משאיות גדולות". נביג הועלה לאחת המשאיות, ולא היה בה דבר פרט לקש שהונח על הרצפה: "נראה לי שישבנו שם כחמישים איש. היה באמת צפוף מאוד. מבעד לפתחים בברזנט ראינו שאנחנו נוסעים להארלם (Haarlem). חשבנו לקרוע פתחים בכיסוי כדי לברוח, אבל זה לא היה אפשרי כי שוטרים ממונעים מה- Gruene Polizei נסעו כל הזמן לצדנו. הגענו לסחורל ב-21:00 או ב-22:00 בערב, ונדרשנו לרדת מהמשאיות וללכת ישירות לצריפים, למיטות". רק כמה מגורשים חולים הוחזרו מסחורל לאמסטרדם....