גל גירוש מ - Ludwigshafen, Ludwigshafen a. Rhein (Pfalz), Bavaria, גרמניה ל - Gurs, מחנה, צרפת ב- 22/10/1940

בעדותו אחרי המלחמה סיפר ראש הקהילה היהודית לשעבר במנהיים (Mannheim), אויגן נטר (Eugen Neter), שבאמצע אוקטובר לערך החלו להישמע בעיר שמועות על מבצע קרוב נגד יהודי המקום, אך ניסיונו לברר זאת לא העלה דבר. נטר סיפר שנודע לו שיש תכניות בנוגע ליהודים באזורו, כשפועלים יהודיים הודיעו לו ב-21 באוקטובר, שקיבלו את אישורי העבודה שלהם בצו של פוליטיקאים בדרגות גבוהות.(השבת הניירות העידה על שחרור מעבודות כפייה)
בינתיים הגיע מכתב הנחיות לכל אנשי השירות הציבורי בפפלץ (וכנראה גם בבדן) שנועדו לעזור בגירושים. המכתב נשלח כנראה ממחלקתו של אייכמן, שכן הוא דומה מאוד למכתבים שיצאו אחר כך בנוגע לגירושים נוספים מן הרייך. הוא הגדיר את המועמדים לגירוש ואת הזכאים לפטור ממנו, קבע כיצד והיכן יכונסו היהודים והתווה את המשימות שיוטלו על אנשי המשטרה. במכתב גם פורט מה יוּתר למגורשים לקחת אתם: מטען שמשקלו עד 50 ק"ג, בגדים להחלפה, שמיכת צמר, אספקה לכמה ימים, כלי שולחן, עד 100 רייכסמרקים במזומן וכל המסמכים האישיים. נוסף על כך, נקבע בו שהיהודים יידרשו למסור כל דבר ערך ששוויו יותר מ-100 הרייכסמרקים שהותרו ליהודים לקחת, וגם פורטו הדרכים שבהן יבטיחו הגורמים הרשמיים במקום את חפצי הערך האלה ושבהן יאובטחו וייחתמו הדירות שיפונו. המכתב גם קרא לאנשי הצוות לנהוג במגורשים "באופן ראוי".
הגירוש נערך ב-22 וב-23 באוקטובר 1940, ביום השישי והשביעי של חג הסוכות. משעות הבוקר המוקדמות פשטו אנשי המשטרה החשאית והמשטרה הרגילה על דירות, בתי אבות ובתי חולים, והודיעו לתושביהם היהודים על גירושם הקרוב. למגורשים נאמר מה מותר להם לקחת, ושיש להם בין רבע שעה לשעתיים להתכונן ליציאה. ברוב המקרים לא נמסר למגורשים שום מידע נוסף, ולפיכך רובם הגדול לא ידעו לאן פניהם מועדות. הפשיטה הכתה את רוב היהודים העצורים בהפתעה גמורה, ובייאושם בחרו עשרות מהם לשים קץ לחייהם....