שילוח מ - Beuthen, Beuthen O. S. (Oppeln), Silesia (Upper), גרמניה ל - מקום לא רשום ב- 14/05/1942

השילוח הראשון מבויטן יצא כנראה לכיוון סוסנובייץ, כפי שמצוין בהערה בכתב יד תחת הכותרת "Liste 1" ("רשימה 1"). אישוש עקיף לכך מובא בעדותו של פוול וידרמן (Pawel Wiederman), יליד 1889, איש היודנראט ומנהל בית ספר יסודי בסוסנובייץ. וידרמן כתב ספר שנקרא Plowa Bestia ("החיה הבלונדינית"), ובו הוא מתאר את שנות הכיבוש הנאצי בעירו, וכן את הגירושים מסוסנובייץ באביב 1942. הוא קובע שהשילוחים החלו ביום הכינוס, 10 במאי 1942 (יום ראשון), "כלומר, ביום שבו האנשים שקיבלו הודעה מראש נדרשו להתכנס בנקודת האיסוף. נקודה זו נקבעה בבית הספר לשעבר ברחוב דורמיצה (Dormice) 15, לשעבר רחוב דבלינסקה (Deblinska)". בשילוח, ממשיך וידרמן, היו "יהודים שגורשו משלזיה עילית לסוסנוביץ. לפני מלחמת העולם הראשונה וחלוקת שלזיה הם היו חלק מן האזור הגרמני". הוא אינו מזכיר כאן את עיירות המוצא או כפרי המוצא של היהודים האלה, אלא קובע ש"הם קיבלו הודעה להתייצב ב-10 במאי 1942 בשעה 7:00. הם הגיעו בעיקר בזוגות: בעל ואישה או שתי נשים קשישות יחד".
וידרמן גם מעיר שהגירוש נדחה, שכן איש לא הופיע בנקודת הכינוס מלבד היהודים הגרמניים וכמה יהודים מקומיים. מסיבה זו ערכו הגרמנים ב-12 במאי בלילה מצוד נרחב. מילדנר וראש המחלקה המקומית לענייני יהודים במשרדו, ד"ר הנס דראייר (Hans Dreier), פיקחו בעצמם על המצוד. עד 13 במאי בבוקר הצליחו הגרמנים לאסוף כ-1,200 יהודים, ואלו היו אמורים לצאת בשעות אחר הצהריים המוקדמות מתחנת הרכבת בסוסנובייץ ליעד לא ידוע. כשהיהודים הובלו לתחנת הרכבת זיהה וידרמן קבוצת יהודים שלדעתו הגיעו מגלייביץ, אלא שלמעשה הם הגיעו מבויטן:
נדרשו רק דקות מעטות להגיע לרכבת, שכבר עמדה מוכנה במסילה צדדית. בתוך כמה דקות הגיעה הצעדה לנקודת היציאה. האנשים חולקו והועמדו מול הקרונות, שמספרם 20, כולם קרונות נוסעים, כמה מהם אפילו קרונות שינה. הגרמנים החלו להעלות את האנשים לרכבת. ברור היה שקבוצות מסוימות של אנשים בצעדה שונות מאוד מכל השאר מבחינת הלבוש, המטען והמראה החיצוני שלהם. אלה היו יהודים גרמניים שהגיעו בקבוצה של 60 מגלייביץ, ובראשם הרוקח קונץ (Kuntz), כדי להצטרף לשילוח מסוסנוביץ. כולם היו קשישים, לבושים בקפידה, נושאים מזוודות משובחות [...] הפעיל מכולם היה האדם שעמד בראשם - צרנה (Czarna) והמקורבים אליו. הוא נפרד בלבביות מקונץ, שכבר עמד בחלון הקרון וסיגר בפיו. על פי מראהו היה נדמה שהוא יוצא למסע אל הלא נודע. הרכבת כולה נשמרה בקפדנות בידי הגסטפו. בכל אחת מדלתות הקרונות הוצבו שוטרים....