ב-29 באוגוסט יצא ממחנה נקסון (Nexon) שבמחוז אוט-ויין (Haute-Vienne) שילוח לכיוון דרנסי, ובו 446 יהודים שנעצרו באזור לימוז' (Limoges) והיו כלואים עד אז בנקסון. בין המגורשים היו 96 ילדים. הרב דויד פוירוורקר (Feurwerker),שפעל ברבנות הכללית של המחנות (Aumonerie générale des camps) – ארגון של רבנים שנשלחו למחנות באזור הלא כבוש כדי לעזור לעצורים בהם – נכח בנקסון ב-28 וב-29 באוגוסט, והוא כתב דו"ח שתיאר את האירועים. הוא סיפר שב-29 באוגוסט בבוקר התבשרו היהודים על שילוחם המידי. הם הועלו לרכבות בחצות, אך הרכבת יצאה לדרך רק למחרת בבוקר.
הנרי וולף (Henri Wolf) היה בין העצורים במחוז קרז (Creuse) שהועברו למחנה נקסון. בעדותו אחרי המלחמה סיפר על פקיד ממשטר וישי שביקר במחנה לפני הגירוש. למגורשים הובטח שיקבלו יחס הוגן, ושהם נשלחים לעבודה בפולין או בגרמניה. גם הובטח להם שמשפחות לא יופרדו, ושחפציהם האישיים - תכשיטים, כסף וחפצי ערך - שנאלצו למסור יוחזרו להם אחרי המלחמה.
בחודשים יולי-אוגוסט 1942 נפגשו כמה פעמים נציגים מממשלת וישי ונציג מן ה-SNCF (חברת הרכבות הצרפתית הלאומית, La société nationale des chemins de fer français) כדי לדון בהוצאת הגירושים מן האזור הלא כבוש אל הפועל. בפגישה ב-24 באוגוסט אושר שהרכבת ממחנה נקסון תצא ב-29 בחודש. הרכבות היו אמורות לכלול: שלושה קרונות בלא דלתות הזזה לכ-200 איש, 27 קרונות מכוסים לכ-800 איש, ארבעה קרונות מכוסים למטען וקרון אחד לכ-72 שומרים....