שילוח מ - Trikala, Trikkala, Thessaly, יון ל - Larissa, Larissa, Thessaly, יון ב- 24/03/1944

יהודי טריקלה, השוכנת באזור תסַליה (Thessaly) שבצפון-מערב יוון, נעצרו ב-24 במרס, ביום שישי בבוקר. לפני הגירוש נמלטו רבים מיהודי העיר להרים ולכפרים הסמוכים. כמה יהודים גם ברחו לאתונה וקיבלו שם זהות מזויפת משלטונות יוון, ואחרים הצטרפו לתנועת ההתנגדות EAM (חזית השחרור הלאומית, Ethniko Apeleftherotiko Metopo). בדרך כלל לא ננקטו צעדים נגד היהודים בתקופת הכיבוש הגרמני של העיר, מלבד מקרה אחד: על פי עדותו של אחד הניצולים, ביוני 1943 נדרשו כל היהודים בני 15 ומעלה להתייצב במפקדה הגרמנית ולהביא עמם מעדרים ומטאטאים. "לקחו אותנו לנקות את הרחוב המרכזי ביותר של העיר. זה נועד להשפיל אותנו", מספר מרדכי רוסוס (Roussos). רוב יהודי העיר נמלטו עוד במרס 1943, כשהחלו להגיע השמועות על הגירושים בסלוניקי, והם נשארו במסתור כמה חודשים. כשהיה נדמה שהסכנה חלפה, הם שבו לטריקלה. "עזבנו, ברחנו לכפר ונשארנו במנזר בקרפובו (Karpovo) שנה בערך, אבל לאחר שנה כולם התחילו לחזור לטריקלה. אמרו שאין מה לפחד והלכנו עם הזרם", העידה נקי מפגה (Naki Mpega), שהייתה בשילוח. "אבל כשחזרנו גילינו שהגרמנים הוציאו חוק שהורה ליהודי טריקלה להירשם", הוסיפה נקי. שלושה ימים לפני הגירוש הטילו הנאצים עוצר: על היהודים נאסר לצאת מבתיהם מ-22:00 בערב עד 8:00 בבוקר. ב-23 במרס בלילה הקיף הגסטפו את השכונה היהודית, ובשעת בוקר מוקדמת ב-24 במרס נעצרו 112 מ-520 יהודי טריקלה. "התעוררנו בבהלה. מחוץ לדלת עמדו הגרמנים ובידיהם רשימות השמות של יהודי טריקלה ", סיפר יעקב ניצחון (Yakov Nitsahon), שגם היה בשילוח. המגורשים הועלו למשאיות פתוחות והועברו לעיר הסמוכה - לריסה (Larissa). מגורשי טריקלה היו היהודים הראשונים שהגיעו ללריסה מאזור תסליה. יום או יומיים אחר כך הצטרפו אליהם המגורשים מוולוס, מיואנינה ומלריסה עצמה. המגורשים הוחזקו בתנאים קשים במגרש חניה לאוטובוסים ששימש מרכז מעצר, ושומרים גרמניים שמרו עליהם. לא היו שם בתי שימוש ולא מקום לשכב. המגורשים נדרשו למסור את כל חפצי הערך שהביאו עמם. במגרש החניה הוחזקו המגורשים כעשרה ימים. ב-3 או ב-4 באפריל נדרשו יהודי טריקלה, וכן יהודי יואנינה, וולוס ולריסה, לעלות שוב למשאיות, והן הסיעו אותם לתחנת הרכבת בלריסה. שם קיבלו חבילות מזון מן הצלב האדום, ואחר כך הועלו לקרונות מטען. הקרונות חוברו לרכבת שהגיעה מאתונה והמשיכה לכיוון צפון. במסע הארוך סבלו המגורשים - כ-70 איש בכל קרון - מצפיפות, מרעב ומהשפלות. בכל קרון היו רק חלון מסורג קטן ושני דליים – באחד היו מים לשתייה והשני נועד לעשיית צרכים. בקרונות לא היו מקומות ישיבה, והצפיפות הייתה רבה. מרסל קופינס (Marsel Kofinas ) מיואנינה, מגורש בשילוח זה, מעיד: "ימים רבים עברו. נסענו דרך ערים רבות. אני זוכר שהגענו לבודפשט. עצרנו שם יום אחד. עד שהגענו ליעד לא יצאנו מן הקרון. זה נמשך יותר משבוע. את תחנת הרכבת של בודפשט ראיתי רק דרך החלון". מבודפשט פנתה הרכבת לווינה ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו....