שילוח מ - Bordeaux, Gironde, צרפת ל - Drancy, מחנה, צרפת ב- 18/07/1942

ב-2 ביולי דנו קרל אוברג (Carl Oberg), המפקד העליון של הס"ס והמשטרה בצרפת(HSSPF) , ורנה בוסקה (René Bousquet), מפקד המשטרה הצרפתית, על תפקידם של הכוחות הצרפתיים בגירושים. בוסקה דיווח שהממשלה הצרפתית מוכנה לבצע את המעצרים, אך רק אם ייעצרו בהם יהודים זרים בלבד. לאחר זמן קצר התברר שלא יתאפשר למלא את מכסת היהודים הדרושה לשילוחים בגירושם של יהודים זרים בלבד, ולכן בוטל השילוח הראשון מבורדו. אייכמן כעס על ביטול השילוח, ואנשי ממשל גרמניים בצרפת מיהרו להוציא לפועל שילוח אחר במקומו. ב-11 ביולי נקבע לוח זמנים חדש לגירוש יהודי צרפת, ובו צוין שילוח שהיה אמור לצאת ממחנה דרנסי (Drancy) ב-18 ביולי, במקום מבורדו. בשילוח היו 172 יהודים שנעצרו באזור בורדו באמצע חודש יולי והועברו למחנה דרנסי. ב-2 ביולי 1942 שלח מוריס פפון (Maurice Papon) המזכיר הכללי של נציבות מחוז ג'ירונד (Gironde) - לנציב המחוז הוראות למעצרם של 400 יהודים: גברים ונשים בני 45-16. מן המעצר היו פטורים יהודים בעלי נתינות איטלקית, ספרדית, טורקית, יוונית, בולגרית, הונגרית, פינית, נורווגית, בריטית, אמריקנית ומקסיקנית, וכן יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" וילדיהם. בהוראות נקבע שהעצורים יישלחו אל מחנה מריניאק (Merignac), ושהם יוחזקו בו עד שיועברו ליעד לא ידוע. פפון התריע בפני הנציב שהמעצרים עלולים לעורר זעם באוכלוסייה המקומית, מכיוון שרק המשטרה הצרפתית תבצע אותם. לפי התכנון, המעצרים היו אמורים להתבצע ב-6 ביולי, אך למעשה הם התבצעו עשרה ימים אחר כך, ב-16-15 ביולי. בבורדו נעצרו 90 יהודים, ורובם נעצרו בבתיהם; במעצרם שיתפו פעולה מפקח המשטרה טשואר (Téchoueyres) ופייר ג'רה (Pierre Garat), ראש השירות לענייני יהודים (Service des Questions Juives) במחוז ג'ירונד. עם זאת, כ-30% מן היהודים שהופיעו ברשימות לא הובאו למעצר, כיוון שרבים מהם ירדו למחתרת או חצו את הגבול אל האזור החופשי לאחר ששמועות על המעצרים הגיעו לאוזניהם. אלו שכן נתפסו הובאו למחנה מריניאק והמתינו להעברתם לדרנסי. הגברת המכונה L.L הייתה אחת מארבע נשים שהוצאו מן השילוח ברגע האחרון. לאחר המלחמה סיפרה על העברתם של המגורשים שהובאו באוטובוס לתחנת הרכבת של בורדו: "בשבת בבוקר, ב-18 בחודש ב-5:00 לפנות בוקר, העיר אותנו רעש המנועים. אלו היו מכוניות המוות שבאו לקחת את הנידונים האומללים [...] ראיתי אותם עולים בזה אחר זה, לבושים, מזוודות בידיהם. הם נעלמו אחד אחרי השני מעבר לזכוכית של הרכב העגמומי”....