במבצע הגירוש השתתף גם גסטפו דורטמונד (Dortmund): ב-1 במרס 1943 שיגר שילוח מאסף גדול לאושוויץ. מפקד גסטפו דורטמונד, יואכים אילמר (Joachim Ilmer), הודיע ב-26 בפברואר 1943 לכל השלוחות שבפיקודו, וכן לכמה ראשי ערים - למשל: לודמשייד (Ludemscheid), לינן (Luenen) ואיסרלון (Iserlohn) - על הכוונה לגרש יהודים מן הרייך: "יש להוציא את היהודים שהושמו לעבודה במחוז ארנסברג (Arensberg) כדי לשלוח כמה מהם למזרח". מי שהיו פטורים משילוח הם רק בני זוג יהודיים שנשואים "נישואי תערובת", יהודים בני 65 ומעלה, פצועי מלחמה ובעלי עיטורי גבורה.
בשילוח היו כ-1,500 יהודים ממחוז ארנסברג, מטרייר (Trier), מבילפלד (Bielefeld) ומברלין. בדורטמונד קיבלו המועמדים לגירוש זימון להתייצב ל"בדיקת מסמכים" כביכול. מרגה שפיגל (Marga Spiegel) ובעלה זיגמונד, סוחר סוסים שעבד בתעשיית המלחמה, קיבלו את הזימון הזה אך החליטו שלא להתייצב אלא להסתתר במקומות מסתור שזיגמונד ארגן בבתיהם של חבריו האיכריים מווסטפליה. וכך כתבה בספרה: "[הזימון] נכתב באופן מוסווה, כנראה פחדו שמישהו יתנגד. אך אנחנו הבנו מה כוונת ההוראה 'להתייצב למטרת בדיקת מסמכי העבודה שלך בשעה 9:00 בבוקר בבית המטבחיים בדורטמונד. עליך להביא עמך את מסמכי העבודה'".
גם הנס פרנקנטל (Hans Frankenthal) ואחיו, שעבדו בכפייה מ-1941 בבניית כבישים בחברת לרמן (Lahrmann) שבמשדה (Meschede), קיבלו הוראה ממנהל החברה ב-26 בפברואר 1943 להתייצב במגרש בית הספר היהודי שבקמפשטרסה (Kampstrasse) לבדיקת ניירותיהם. והנס מספר בספרו: "למחרת לקחנו את הרכבת מקורבך (Korbach) לדורטמונד והתייצבנו בקמפשטרסה. שם קרא איש גסטפו בשמותינו ואמר: 'אתם עצורים. מי שינסה לברוח ייָרה'. יחד עם מכרים אחרים, ובהם חברים מבית הספר להכשרה מקצועית, הסיעו אותנו במשאיות למגרש המשחקים. בזמן הזה חזרו אנשי הגסטפו על איומם [...] נסענו לאזור ברקל (Brackel) בדורטמונד, ושם כלא אותנו הגסטפו באולם הנשפים של מלון 'צום דויטשן האוס' (Zum Deutschen Haus)"....