ב-4 במרס 1943 החלו השלטונות הבולגריים במזרח מקדוניה ובתרקיה לגרש את כל היהודים מאזורים אלה. ההחלטה על הפעולה התקבלה מוקדם יותר באותה שנה, כאשר בלב ודנקר (שכבר צבר ניסיון בגירוש יהודים מצרפת) חתמו על הסכם מיוחד לשילוח 20,000 יהודים מבולגריה ל"אזורים הגרמניים המזרחיים".
יהודי כריסופולי הובאו תחילה אל אתר הכינוס בקסנתי שהוקם במחסן טבק מקומי. אחרי כמעט 3 ימים שם הם הועלו לרכבת, לצד בני הקהילה היהודית המקומית, ונשלחו לעיר דופניצה (Dupnitsa) שבבולגריה. בדרך נאלצו המגורשים להחליף רכבות פעמיים בגלל שינויים ברוחב המסילה משני עברי הגבול הישן בין יוון ובולגריה. מעברים אלה, בסידירוקסטרו (Sidirokastro) ובסימיטלי (Simitli), לוו בגילויי השפלה ואלימות מצד השוטרים והפקידים הבולגריים. הנסיעה בין שתי תחנות הרכבת נעשתה בקרונות משא קטנים ופתוחים בלילה קר מאוד בתחילת מרס. בסימיטלי הועלו המגורשים שוב לקרונות משא רגילים והגיעו לדופניטסה ב-8 במרס. הם נכלאו שם שוב במחסן טבק ל-10 ימים.
היהודים שנאסרו בכריסופולי היו אזרחי בולגריה, בשונה מיהודי קסנתי וקומוטיני (Komotini) שהגיעו לאתר הכינוס הזה לפניהם. בזכות עובדה זו שוחררו הם ויהודים בולגריים נוספים שנכלאו במקדוניה ובתרקיה טרם גירושם. כל שאר היהודים נשלחו לעיר הנמל לום (Lom) ומשם לטרבלינקה, שממנה לא חזר איש מהם.
И. Хаджийски, Съдбата на еврейското население в Беломорска Τракия, Вардарска Македония и Югозападна България през 1941–1944 (Дупница: ИИА Девора-Би, 2004)
И. Хаджийски, Депортацията на евреите от Беломорието, Вардарска Македония и Пиротско и спасяването на евреите от Дупница и Кюстендил, Евреите в Източна Европа и Съветския съюз в годините на Втората световна война и Студената война 1939-1989 (София: УИ Св. Климент Охридски, 2013), 135–151