ב-16 במרס יצא שילוח מפרנקפורט על המיין. בשילוח היו 41 יהודים, רובם מפרנקפורט ואחדים מוויסבאדֶן. הם הועלו על רכבת נוסעים סדירה שנסעה לברלין, ושם הועברו לרכבת גירוש שיצאה ב-17 במרס והגיעה לטרזיינשטט למחרת, 18 במרס.
ברשומות של גטו טרזיינשטט צוין השילוח בסימול I/90. הספרה הרומית I ייצגה את העיר ברלין.
בין המגורשים היו בני הזוג ברלין-קרמר (Berlin-Krämer). בסוף אוקטובר 1942 הם נדרשו לעזוב את ביתם, על כל תכולתו, ולעבור לאתר הכינוס שבהֶרמֶסווג מס' 7-5. זמן מה קודם לכן הגיעו לביתם אנשים מהשכונה: "כשנודע להם שאנו חייבים לעזוב – ואת זאת אני אזכור לעד", סיפרה פני קרמר " – חבש בעלי את הצילינדר ואמר: 'ובכן, מה תרצו [לקחת]?' בערך כך! (בתנועה שמזמינה לקחת בשירות עצמי). זה לא היה פשוט כלל! הם התבוננו מסביב. ואז [שאלו האנשים]: 'האם אני יכול לקבל את החפץ הזה? האם אני יכול לקבל את ההוא?' תשלום כלשהו על החפצים לא קיבלנו מהם. 'טוב, תיקח את זה' [אמרנו]. למרות שהיה אסור לקחת דברים, הם בכל זאת לקחו עוד ועוד"....