השילוח הזה, שיצא מקניגסברג ב-15 במרס 1943, הוא היחיד מהשילוחים האלה שיש בידינו עדויות מוצקות עליו וככל הנראה היה הגדול בהם. ככל הנראה יצא השילוח הזה בשל התקנות החדשות שפרסם ה-RSHA ב-20 בפברואר 1943 ובשל סגירת סניפי ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland) במזרח פרוסיה ושילוח בכיריהם.
לא ידוע הרבה על שילוח הזה. נחמה דרובר (Nechama Drober), שהתגוררה באותה העת בקניגסברג והייתה מוגנת מגירוש בזכות היותה בת להורה לא יהודי, מספרת שחברתה ריטה גולדשמיט (Rita Goldschmidt), בתם של אב יהודי ואם לא יהודיה, גורשה בשילוח הזה עם משפחתה, כשבועיים לאחר מות האם. הרופא היהודי היינריך וולפהיים (Heinrich Wolffheim), תושב העיר אלנשטיין (Allenstein, Olstzyn), מזהה בשילוח הזה כמה מגורשים נוספים מהעיר אלנשטיין: גברת מנדל (Mandel) ומשפחה בת ארבע נפשות בשם לדנדורף (Ladendorff). כמו כן זיהה את עורך הדין יהושע אפשטיין (Josua Epstein) מההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה.
ככל הנראה נאספו המגורשים בקניגסברג ובאלנשטיין והושמו בקרון נוסעים ממחלקה שלישית שחובר אל רכבת נוסעים סדירה. הרכבת הגיעה אל ברלין ב-15 או ב-16 במרס 1943. בברלין הובאו המגורשים אל אתר הכינוס בבית האבות שבגרוסה המבורגר שטראסה (Grosse-Hamburger-Strasse), ושם אולצו לחתום על הצהרה המעבירה את כל רכושם לידי המדינה. לאחר מכן הושמו על שילוח מספר I/90 שיצא מברלין לטרזיינשטט ב-17 במרס 1943, והמגורשים ממזרח פרוסיה נרשמו במספרי הזיהוי 12171-12148.