סרט תיעודי המספר את סיפורה של רעיה סיניצינה. בגיל 17 גויסה רעיה סיניצינה לצבא הרוסי. היא הוכשרה לשמש כחובשת, וזוועות המלחמה של המצור על לנינגרד הגיעו לפתחה בדמותם של חיילים ואזרחים שנזקקו לטיפול רפואי. שרות שנים לאחר מכן היא חיה בישראל, כבר מהגרת קשישה שפוקדת באופן קבוע את מועדון הווטרנים המקומי. בכל 8 במאי הם חוגגים את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. הסרט הוא ריאיון של הבמאי עם רעיה. הסרט דן בסוגיות עיצוב זיכרון המלחמה את האדם למשך חייו, התמודדות הגיבורים עם הזקנה, הפער בין תהילת גיבורי המלחמה בתרבות הרוסית והאנונימיות של החיים כבני אדם בישראל, מדינה שהיא גם מולדת לאומית היסטורית וגם סביבה זירה.