El sueño de la memoria

סרט תיעודי. חלום הזיכרון מתחיל בתיאוריה המפורטים של סבתי אסתר שהתגוררה בברודי, פולין, בין השנים 1912-1935. 23 השנים הללו היו השנים המאושרות בחייה. הוא עבר בתקופה שבין המלחמות באזור גליציה, שגבולותיו ומדינותיו השלטות השתנו. הייתי נכדו הבכור, את מורשת סיפוריו קיבלתי בעיר הולדתו בתיאור נלהב, בלתי נשכח ומפורט. עברנו יחד על אלבומי התמונות שלו אינספור פעמים. הם העריכו את עולמם שאבד על ידי השואה, משפחה ונוער כאחד. סבי דונה נולד בלבוב, הוא נפטר שנים לפני שנולדתי. היא גם שמרה את תצלומיה המתארים את עולמה העבר, שעליהם היא גם הצליחה לספר לי. התמונות הללו היו הדרך היחידה שהם היו מסוגלים לדמיין ולהציג זה לזה את חיבתם הקרובה ביותר ואת מקומות המוצא שלהם. החלום וההבטחה הילדותית והנעורים שלי שהבטחתי לעצמי הייתה שאחזיר את באבא אסתר לברודי האהוב שלה, שלצערי לא יכולתי לקיים. בשנת 2006, כשהייתה בת 96, עשינו יחד עם אחותי מסע אל ברודי ולבוב, מסע אל העבר כיום. הלכנו לחפש את השורשים שלנו, הלכנו לכבד את קורבנות השואה. הלכנו לנסות להבין מה קרה לפני, במהלך ואחרי השואה באותם מקומות. הלכנו לחפש את המקומות בהם התגוררו ולהסתובב ברחובות בהם טיילנו כשהם נושאים בנטל ההיסטורי והרגשי של ילדותם ונעוריהם. כך גם הידע המלא על מה שקרה בשואה והניסיון שלאחר מכן למחוק את הזיכרון היהודי באותו אזור. נסענו לשם מישראל יחד עם אחותי שעלתה לארץ (עלייה לארץ). ליוו אותנו שלושה דגלי ישראל, סמל לתקווה, שיקום ולידה מחדש. אנו גם נושאים אדמה קדושה באופן סמלי כדי לחלוק כבוד ולכבד את חייהם ומותם של אלה שהושמדו בשנאה במהלך השואה. גם לקחנו אדמה מאותם מקומות כדי לקחת אותה לירושלים ולהחזיק אותה איתנו לנצח, עדות שהיינו שם, מיר זאין דו. היסטוריה זו היא לא רק היסטוריה יחידה, אישית ומשפחתית, היא היסטוריה ברבים, היא שייכת למהלך של העם היהודי באותם זמנים ובמרחב הזה. זה גם תמריץ ומוטיבציה למי שרואים את זה לעשות את הארכיאולוגיה של השורשים וההיסטוריה המשפחתית שלהם. זו הזמנה לנכס לעצמם סיפור ששייך להם ושכמו הסיפור הזה גם ראוי לשמר ולספר.