Yad Vashem logo

Testimony of Rivka van Coevorden née van Amstel, born in 1924 in Coevorden, Netherlands, about her experiences in Amsterdam and in hiding in the Netherlands during the war

Testimony
null
null
היום יום ראשון. י"ג סיוון תשע"ב. 3 ביוני 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד
ושם את הגברת קופרדן רבקה ילידת קופרדן
הולנד 1924 על המסתורים בהולנד.
בוקר טוב לך רבקה.
את נולדת בקופרדן.
כן.
בצפון הולנד. מה את זוכרת מהמקום שבו נולדת?
מה שאני זוכרת?
כן.
אני זוכרת שהיה לי ילדות מאד נחמד.
מאד טוב. בית טוב.
‮הרגשתי. ‭yea‬. חשבתי שאצל כל אחד זה ככה בית טוב.‬
בת יחידה. אה.
חינוך. אה. מאד חופשי.
ד. דווקא היה לי אמא מאד מודרנית.
היא הייתה מאמסטרדם ואם אני רואה היום.
נגיד. מסתכלת על היום אז אני אומרת שאין עוד ילדות כזאתי.
מה. מה היה מיוחד? לפי דעתך?
מיוחד שהיה סדר יום.
ו. ב. אז בשבילי.
ב. אה. לא. בעיני לא היה מיוחד.
אבל לא היו צעקות.
היה סדר יום. ארוחות בזמן. אה.
גרו גם אצלנו 2 משרתות.
אני מבית. לא.
די. אה.
הייתם אמידים?
אמידים. תאמיני לי שלא דיברו על כסף אצלנו בבית.
לא. אבל אם היו 2 משרתות.
אני חושבת. היה לנו חנות גדולה טקסטיל.
ואמת אני פעם אמרתי לבת שלי: "את יודעת.
אני אף פעם לא שמעתי שההורים שלי התווכחו". לא שמעתי.
אני. [משובש] היום ו.
אה. אני זוכרת שעם אחי.
היה לי 2 אחים.
ואח 3 שנים ממני קטן.
ואח 10 שנים קטן.
אבל בזמן האוכל אז הוא עשה לי ככה תחת השולחן.
ואז אני נתתי לו פאץ' לפנים.
ואז אמרו: "בפי. תלכי מהשולחן".
זה היה. אז הלכתי מהשולחן.
אז. אב. אבא כעס.
אמרתי: "אבל הוא התחיל".
"כן. אבל את לא הצטרכת לתת.
זה." אני לא זוכרת שפעם.
אה. הרביצו לי. אף פעם לא.
היה סדר. אני לא יודעת.
אה. תראי. אני מדברת על שנת.
אה. לפני.
25'.
80 וכמה שנים.
כן. כן.
אני אהיה כבר 88 עכשיו.
אני רק יכולה להגיד שאני.
היה לי ילדות מאד טובה. ו.
אמא שלך. אה.
בבקשה?
עס. היא עסקה במשהו מחוץ לבית? אמא שלך?
השקה?
לא. היא. היא עבדה מחוץ לבית?
לא.
רק בבית.
אה. כן.
איך קראו לה?
בצ'י.
כן. ואת סיפרת שהיא הייתה מאמסטרדם. שהיא באה מאמסטרדם.
היא באה מאמסטרדם. כן.
את יודעת מה.
מה הייתה ההשכלה שלה? כמה היא הספיקה ללמוד?
של אמא?
כן.
אני חושבת שרק. אה. עשתה. תיפ.
תיכון כי היא באה.
ב. דווקא מבית מאד אינטליגנטית.
היא הייתה בת שנייה אבל היו לה 4 אחים.
והיא הייתה ספורטיבית.
הייתה אינטיליגנטית. אהבה לקרוא.
והיא לא עבדה. לא. לא.
כן.
היו לנו גם.
‮אה. ‭yea'‬ לא יפה להגיד. משרתת. אה.‬
הייתה גרה אצלנו והיא הייתה אישה שקטה מאד. לא צעקה.
לא עלינו ולא.
פשוט. אה.
מה שאני זוכרת. ילדות נעימה שקטה.
ופעם בשנה היא לקחה אותנו לאמסטרדם לחודש להוריה.
לא הלכנו לבית מלון.
לסבא וסבתא.
ועשו כף איתנו.
כן? מה למ.
עם אחי.
מה למשל?
אה. לקחו אותנו לכל מיני מקומות ועם אונייה.
ואז הלא בתקופה הזאתי אמי פעם בשנה נסעה.
אה. לחודש נסענו. בחופש הגדול.
ופעם בשנה סבא וסבתא באו אלינו.
כן.
זה הכל. אז לנו היה טלפון בבית בגלל החנות.
כן.
אבל. אה. הקשר היה יותר במכתבים אני זוכרת.
ו. אה. לא יודעת.
אם אני עכשיו רואה את המשפחות אז אלה.
אין מה. אין מה להשוות בכלל. אין.
באיזה מובן?
הכל. חינוך. רספקט.
אה. אוי ואבוי אם הייתי פעם.
אה. אומרת אני לא רוצה.
או. אז בפי.
אני אבקש. לא צעקו עלי. אה.
קיבלתי. פעם אמא אמרה
: "את לא צריכה להתערב אם אני מדבר עם אבא".
אמרתי: "אז בשביל מה יש לי לשון בפה?"
אז. אה. אז אמא הסבירה
שלא מקובל אם ההורים מדברים. שהילדים מתערבים.
אני מדברת על תקופה של שנות ה-20.
כן.
כן? זה היה עוד רספקט.
ואבא שלך.
אבל הייתי מפונקת.
ואבא שלך היה יום יום בבית? או שהוא היה.
בבקשה?
הוא היה יום יום בבית? או ש.
מי?
אבא שלך. או שהיה גם נוסע בגלל המסחר שלו?
לא. אבא היה בבית ובשבת הוא סגר את
החנות כי זה עיר קטנה ולא היינו ממש דתיים.
אבל היה משק בית כשר.
אבל הלכתי בשבת לבית הספר.
כי אמי לא. רצ. אמי הייתה מאד מודרנית.
היא אמרה: "אני לא רוצה שבפי שלנו תהיה יוצאת דופן".
היא הייתה מאד.
בזמנים האלה היא שחתה.
בגיל 5 כבר לימדה אותי לשחות.
והיא הייתה מאד מודרנית.
ואבא. בואי נגיד ככה.
היה לי יידישע א.
בא לא יידישע אמא. לא הייתה. אני זוכרת.
אה. הוא היה האבא שדואג?
בבקשה?
הוא היה האבא שדואג?
אה. כן. הוא לא אהב שהלכנו לשחות.
בגיל 5 כבר למדתי לשחות.
ואז הוא נורא פחד והרבה פעמים הוא.
תראי הייתי בת יחידה.
ו. אה.
הוא היה אבא רך.
היה לי אבא רך.
ואמא הייתה. לא קשוחה אבל. אה. עמדה על שלה.
מילה זה מילה. כן זה כן. לא זה לא.
אין ויכוחים. זה לא היו. פשוט לא היו. זה.
כן. כן. את יודעת אולי. אה. רבקה. אה.
כמה זמן המשפחה הייתה בהולנד?
נולדו בהולנד.
ההורים?
הורי. כן.
וסבא וסבתא?
גם.
גם נולדו?
מאות שנים.
מאות שנים?
כן. היו.
ומאין הם הגיעו?
אינני יודעת. אינני. אין לי מושג.
הם לא. לא דיברו על זה?
לא. אני פעם.
אה. 400 שנה. 500 שנה. אה.
יכול להיות שהם הגיעו מספרד? בגירוש ספרד?
לא. הם לא הגיעו מספרד.
הם הגיעו מ. לא היינו ספרדים.
ה. קראו לזה הוכדויטש.
אני לא יודעת.
אה. מאיפה.
מאין אבל לא בספרד.
זאת אומרת. אה. זאת אומרת אולי
הם הגיעו מגרמניה? מאש. מאשכנז.
אולי. אינני יודעת.
מאשכנז.
אינני יודעת. אה.
אבל היו לי ניירות והלכתי לקחת בקופ
. בעירייה את האינפורמציה.
תעודות. כן?
נתתי את זה לבת שלי.
הכל. כל הניירות.
מ-המ.
אבל מאות מאות מאות שנה.
בשנת 1.400 כבר גרו המשפחה בהולנד.
אז. אה. לא מספרד?
לא ספרדי. לא.
כן. זה. זה מ.
לא. הם בסדר הספרדים בדרך כלל.
לא. ה. האמת היא. ש.
שהרבה מאד מיהודי אירופה הגיעו
מספרד אבל היו גם יהודי אשכנז.
לא. מאות מאות הולנדים. כן. מאות הולנדים. אה.
כן.
תאמרי לי בבקשה.
אה. רבקה. את סיפרת שאת היית בת
יחידה יהודיה בבית הספר. איך התייחסו אלייך?
בסדר גמור.
כן? אף פעם.
לא היה. תמיד אני.
לא הזכירו את העובדה שאת. אה. שונה?
לא. לא. לא היו לי בעיות אף פעם.
עד שפרץ המלחמה.
מ-המ.
בש. ב. עד שפרץ המלחמה ב-1940 וגרנו אז כבר באמסטרדם.
כן.
בשנת 38' אבא סגר את החנות.
ועברנו לאמסטרדם.
כן. אבל אנחנו עוד.
בבקשה?
נגיע לזה. נ.
נדבר על זה. בוא.
נשאיר את זה רגע בצד. ועוד.
אה. נדבר קצת עוד על הילדות.
עכשיו. אה. אז. לא. לא.
לא. היו לי חברות המון.
כן.
וגם חברים.
כן.
ואף פעם לא.
וכולם. אה. אה. היו גויים.
כן. ואת ידעת שאת יהודייה?
ידעתי. בטח. כי.
אתם חגגתם חגים יהודיים?
אה. כן. אבל לא היינו דתיים. לא.
מ-המ.
אבל סבתא. סבתא וסבא כן.
ושם עשינו פסח ואבא
נדמה לי ביום שישי הוא כן אמר את הברכה. אבל מאד. אה.
קידוש. כן.
לא. אני לא גדלתי בבית דתי.
מ-המ.
אה. עם חברות אף פעם לא דיברנו על דת. אה.
ועל ארץ ישראל דיברו אצלך בבית?
לא. לא ידעתי.
אף פעם?
כלום. אבא שלי לא היה ציוני.
אני זוכרת. ש. אם מותר לספר?
כן.
אני זוכרת שמהעיר שלי הקטנה לא היו הרבה יהודים.
אני בבית ספר. ה. העממי הייתי היחידה בכיתה.
כן.
ואחר כך בתיכון היו כמה.
אבל אמת. אמת.
לא ידעתי ולא הרגשתי יוצאת דופן.
יוצאת דופן.
לא.
כן. עכשיו. בבית ספר למדתם.
כן.
והיו לך עוד. פעילויות.
‮אה. ‭hobbies‬ מחוץ. אה. ללימודים?‬
מוזיקה. ספורט. ל. שחיה?
אה. אמת שלמדתי גם פסנתר ולא היה לי מספיק סבלנות.
ועוד אימי אמרה: "בפי 'את תצטערי פעם".
באמת מצטערת שלא היה לי מספיק סבלנות.
כן.
כי נורא אהבתי. הייתי די
ככה אוהבת לשחק' וזה מה אני צריכה את ה [משובש].
אמי אמרה "בפי את תצטערי פעם".
באמת נכון. ש. מ. ש.
ספורט כן. הרבה ספורט אהבתי.
איזה סוגים? מה?
הייתי ספורטאית.
מה עשית?
בבקשה?
מה. מה היית. אה. נוהגת לעשות?
הכל. אה. גם בבית ספר וגם הייתי בחוג אתלטיק.
וגם הייתי. ב.
בחוג. אה.
אז אל תצחקי.
אבל זה היה סבתא סידרה לי בריקודים.
סלוניים?
בתור ילדה בת 12.
ריקודים סלוניים.
כן.
נו. גם פה בארץ יש.
בגיל 12?
כן. כן. אפילו בגיל 8. כן. ילדים לומדים.
תראי. אני למדתי ריקודי סלונים.
והבנים עשו [משובש] ואנחנו ככה.
וזה. לא יודעת זה.
ואני מספרת את זה. ל.
לילדים שלי הם צוחקים נורא.
לא. לא. גם בארץ יש. אה.
כן?
חוגים לריקוד.
כן. ותחרויות.
ו. זה מאד פופלרי.
כן. והייתי. מאד אהבתי ספורט.
ורכבתי כמובן על אופניים. ו.
טוב. שם זה מאד מקובל.
הלכתי לשחות. ות.
כן.
מגיל 5 אני יודעת לשחות. ו. ו. עם אמא. לא לבד.
כן.
י. יש משהו שאת עושה היום
שלמדת בתור ילדה ואתה עדיין עושה היום?
איזשהו סוג של ספורט. לשחות או התעמלות?
אה. לדאבוני אין פה בריכת שחייה ואני. אה.
יש זה כמה בעיות בריאותיות
שאני לא הולכת לבד לפה למרחקים. ואין לי. את.
גם את האמצעים. אה. לקחת טקסי ולא.
לא מתאים לי ללכת לבד לאיזה בריכת שחייה
שזה מלא כלור ולא נעים לי.
אז אני לא הולכת.
אבל יש פה התעמלות על כיסאות ועל מזרונים. שאני קצת.
לא משתמטת. אני עושה הרבה תרגילים בבית ואני
חייבת לטייל כל יום שעה.
יש לי בעיות עם סתימות בדם. ואני חייבת.
אבל האמת. אמת.
נורא קשה פה על הכרמל.
כן. כי זה עליות.
קשה. כי אין לי מי. ל.
אחר. ש. שילך איתי.
כן.
אז. אז אני הולכת כל יום.
אה. מסביב הבית פה.
כן.
לבריאות.
סליחה. תודה. אז אנחנו חוזרים לילדות. את סיימת תיכון.
תיכון.
סי. סיימת תיכון.
אבל לא בקופרדן.
בגיל 14 עברנו לאמסטרדם.
כן.
והיו לך איזשהם שאיפות ללמוד משהו?
להתעסק באיזה מקצוע?
כן. היו לי שאיפות
להיות עיתונאית כי אני אוהבת לכתוב עד היום.
כן.
אני כותבת. כותבת כל מיני דברים.
כן. יש פה עיתון פנימי במוסד?
כן.
ואת כותבת?
אני כותבת. ומוסרת. זה. והם מדפיסים את זה.
כן.
אה. דברי על ילדות.
דברי על סבתא. ש. מאד אהבתי את סבתא שלי שהיא
נפטרה על ידי בגיל שהייתי בת 12. אמא של אבא.
וכתבתי על הסבתא. ולא יודעת בדיוק איך להסביר את זה.
אני חושבת שהיחס. האינטימיות.
האינטימיות הביתית. תמיד חשבתי שאצל כל אחד זה ככה.
אבל זה לא היה בדיוק אצל כל אחד אותו דבר.
נכון.
אבל. אה. הייתי נכדה ראשונה לסבתא וסבא.
והיו לי 2 דודים.
אחים של אבא שהם שיחקו.
כ. בנבחרת כדורגל.
ובשב. ביום. ימי ראשון הסבא שאל
: "בפי את רוצה עם בראון.
עם אחי. אה. לבוא למץ [משובש] לראות את הדודים?".
למשחק. כן.
אז מה? מאד רצינו.
כן.
והיינו נורא כאלה מ. חוצפנים.
אחי ואני עשיתי עם אחי ככה וידעתי.
הוא ידע מה שאני רציתי. הוא הסכים.
אז בהפסקה קיבלנו תמיד כסף ואז רצנו עם הכסף.
לקנות.
לקנות שוקולדים או משהו.
חיכינו באי סבלנות שיהיה.
אה. שיהיה. אה.
הפסקה. וסבא יתן לנו כסף.
אימי לא. הס.
לא רצתה לשמוע מזה.
היא התנגדה מאד שנקבל כסף בשביל לקנות ממתקים.
היו לה עקרונות. אז לא סיפרנו לה דברים כאלה.
לא סיפרתם.
היא לא רצתה לתת לי כסף לקנות בהם.
היה שוק פעם בשבוע לא.
ק. לא רחוק מהחנות שלנו.
אז אמרתי. אז הלכתי לאבא.
אז עשיתי פאפא. פאפא.
זה היה בסדר.
אבל תתארי לך על החינוך שמאבא שלי יכולתי לקבל הכל.
אמא התנגדה לתת כסף בשביל לקנות ממתקים.
חינוך. חינוך הולנדי.
כל אחד עם הפרינציפים שלו.
מה?
כל אחד עם הפרינציפים שלו.
כן. אבל אז היו פרנציפים אחרים.
עכשיו. אה.
מה הייתה הסיבה שעברתם לאמסטרדם?
בבקשה?
מה הייתה הסיבה שאתם עברתם לאמסטרדם בגיל 14?
אני לא ידעתי אז. אבל. את. ה.
לאבי היה עוד אחות שהגיעה.
דודה שלי. בהולנד. הגיעה ל-95.
היא סיפרה לי המון דברים.
בשנת 38' היה אינפלציה לפני מלחמת 40'.
ואז אבא. חי.
ואבא שלי היה כזה אבא.
איש טוב לב. נתן. ב. בלי.
ת. בלי כסף.
וגרנו מסביב עם כפרים. אה. א. איכרים.
נשלם לך כך. דודה סיפרה לי.
כן.
ש. אה. אה.
בהקפה. בהקפה.
לא. לא היה לה בכיס מה שחייבים לאבא.
כי זה היה לי אבא רך. נו אני תמיד אומרת שהיה לי
יידישע אבא לא יידישע אמא.
כן.
תראי. גם בת יחידה להיות וגם.
אה. אבא שרך נגיד.
אמא שלי היו לה את העקרונות שלה. היא אהבה לקרוא.
היא הייתה אישה מאד שקטה ואני הייתי מלאת חיים.
תמיד רציתי. תמיד אמא אמרה:
"הבפי שלנו תמיד היא רוצה משהו מיוחד.
אף פעם אין לה משהו.
תמיד דברים מיוחדים".
זה אני זוכרת.
כן. אז. אה. אבא שלך.
אה. בגלל סיבות כלכליות עבר לאמסטרדם?
כן. עברנו לאמסטרדם והוא קיבל. אה.
עבודה מאד חשובה אצל. אה. פבריקנטים.
להיות. אה. להיות ביחד איתם.
אני לא כל כך זוכרת.
אה. ב. אה. שותף לבית חרושת? להיות שותף?
כן. כן.
כן.
הוא נכנס. ואל תשכחי אני מדברת על שנת 38'.
ובשנת 40' פרץ המלחמה.
ואני עוד הייתי בתיכון.
גמרתי באמסטרדם את התיכון.
מ-המ.
ואז אמא אמרה: "תשמעי את לא יכולה להיות כל היום בבית.
איזה. את חייבת לעשות עוד משהו".
אז היא סידרה. היא הייתה אמא מודרנית כבר סיפרתי. אה.
‮היה איזה ‭Dalton institute‬.‬
קראו לזה. מונטסורי.
אה. אז עשיתי שמה שם קורס של. אה.
גננות?
כתבנות.
אה.
רציתי להיות עיתונאית.
אה-הא.
אז. אה. כתבנות וסטנוסטנוגפיה.
כן.
סטנוגרפיה. ו קורספודנציה מסחרית.
עשיתי שמה קורס כזה.
באמסטרדם?
עד גיל 17.
כן.
ובגיל 17. בגיל 17 הייתי בבית.
זאת אומרת. לא. לא.
לא מצאת עבודה? לא קיבלת עבודה.
לא. איפה היהודים? היו כבר נאצים בשנות ה-40'?
כן. מ-המ.
אני מדברת עכשיו כבר על שנת 40'.
עכשיו. אה. את סיפרת.
בשנת 40' גמרתי תיכון.
עכשיו. היה לכם טלפון.
בבית?
בבית. רדיו.
אה. אמסטרדם לא. לא חושבת.
ורדיו? רדיו היה לכם?
כן.
רדיו. והיו נוהגים לקרוא עיתון באופן קבוע אצלכם?
כן. כן.
כן? ואני משערת שבשנת 40' כבר הגיעו פליטים יהודים מגרמניה.
לא. עד שנת ארבעים ו.
התחלת 42' לא נגעו ביהודים.
לא. בהולנד.
בהולנד.
אבל לא הגיעו. אה. פליטים יהודים
מגרמניה אחרי הקריסטל נאכט?
אצלנו באמסטרדם?
כן.
לא.
לא פגשתם?
לא. כי שם לאמי היו 4 אחים וסבא וסבתא.
איפה? באמסטרדם?
בק. גם באמסטרדם? כן.
כן. ובגרמניה.
והאח של אימי. הבכ. הבכור הוא היה אחראי
‮על החדשות כמו קול ישראל היה בהולנד ‭A. E. P [‬משובש].‬
כן.
הוא ברח לאנגליה עם המשפחה. אח.
מתי?
כשפרץ המלחמה.
ב-40'.
בשנת 40'.
אוקי.
ברח האח של אמי. אה. לאנגליה.
הוא נ. הוא ניסה לשכנע גם. אה.
אה. את בני המשפחה שגם הם יעזבו את הולנד?
אני אגיד לך. דיברו.
היה. מה שזכור לי.
היה מאד מאד. אה.
עצוב כל המצב בבית מבחינת. אה. פחד.
ואבי. אמא לא הייתה נראית יהודייה ואחי לא ואני לא.
הייתי בלונדינית. ו.
אבל אבא כן ודיברנו על
ללכת למסתור ואבא לא רצה. אבא לא רצה.
זה היה ב-40' שדיברתם על זה?
בבקשה?
או יותר מאוחר?
מתי. מתי היו דיבורים כאלה?
התחילו עם היהודים.
אה. בהולנד ב-42' בערך.
היו כבר ב-41' שלקחו למחנות. אה.
ו. ולעזוב את הולנד? זה לא.
לעזוב את הולנד אי אפשר.
לא הייתה אופציה?
לא. איך? איך?
לעבור לאנגליה?
לא. לא. לא היו שום אפשרות כי היה שמירה.
הדוד שלי עם המשפחה תכף בשנת 40'.
תכף שפרץ המלחמה.
כן.
שבוע אחד נדמה לי היו עוד אפשרות.
אה. לקבל איזה אונייה לברוח לאנגליה.
אחר כך כבר לא. הוא לקח את המשפחה שלו.
ולא. א. אפילו לא את ההורים שלו.
את סבא וסבתא. לא.
כן.
הם חזרו. אחר כך היו. ב. ב.
שלחו אותו ל- [משובש] ל. שגם מהרדיו מאנגליה.
ושם הם היו אחר כך גם עוד במחנות של היפנים.
אבל הם חזרו. הדודים האלה.
אה-הא. כן.
מהמשפחה שלי אף אחד לא. כולם.
נספו?
כולם.
גם מצד. אה. בעלי.
יחד הלכו 106 מהמשפחה שלנו.
אני יודעת שהורי היו שבועיים בווסטרבורק.
ביקרתי בווסטרבורק והיה לי מאד קשה.
והורי. ומה שנודע לי אחרי המלחמה. אה. הורי.
אה. נש. אה.
הלכו בסוביבור. בסוביבור.
סוביבור.
כן. אבל אני באמצע עוד התחתנתי. ו.
אה. אז. בוא. בוא. בוא. נ.
נזכיר את כל האירועים החשובים.
אה. את הבית. את הבית.
כן. אז אם כן.
זה היה דבר כזה שאת סיימת את התיכון.
למדת קורס של שנה שלמה ואז הגעת לגיל 17.
כן.
נכון? והיית בבית?
עדיין היית בבית?
זה היה 41' עד 42'.
כן.
נכון? אה. ואז את אומרת שהאווירה בבית כבר הייתה
אווירה של פחד. של דאגות?
אה. אני לא זוכרת פחד אבל די היה מועקה זה בטוח.
אני. אה. היה פחד.
כן. ואני אמרתי.
לאמי היה אח נשוי עם לא יהודייה אז אמרתי אז תלכו לשמה.
אבל אבא פחד. אבא שלי לא רצה כלום.
הוא היה איש מאד יפה אבל. מאד.
אה. ראו שהוא יהודי. אמא לא.
והיה לי אח שעצרו אותו במלחמה.
הנאצים. למה הוא הולך עם טלאי? זה. זה.
הוא היה נראה ארי?
בלונדיני. עיני תכלת. גבוה.
אל תשאלי.
עד היום אני לא מבינה.
אה. איך לא סידרו גם את אחי שניסו אחר כך.
וזה סיפור יותר מאוחר.
הם. אה. אבא. אה.
הם היו קצת תמימים אולי.
אבא. ל. בטח.
מה. צריכים שם לעבוד.
אנחנו נחזור. ואני.
אה. כל התוכניות האלה
שהנאצים הכריזו שלוקחים למזרח לעבוד. הוא האמין לזה?
אני לא כל כך זוכרת.
אני. הורי לקחו אותם בשנת. ב-8.
אני. זה לא קשור עכשיו שהתחתנתי. או כן.
הלך שמועה שמי שנשוי לא הולך למחנות.
ואני. אני הייתי חברה עם יופ לידו פן אמסטל.
ואז אמרנו שאנחנו רוצים גם להתחתן.
כבר אי אפשר היה להתחתן בעירייה.
היהודים כבר היה. עם. כבר הלכנו כבר עם טלאי. נכון?
ב-42'.
כן. עם טלאי.
כן.
ו. ואז אבא שלי אמר: "אני לא אתן.
אני לא אתן את הסכמתי שתתחתני.
אי אפשר לעשות עכשיו חופה.
וחוץ מזה את רק.
אה. בת 18.
מה פתאום להתחתן?" והוא היה. ב.
ויופ היה בן 19.
לא בא בחשבון.
ואמי הייתה הרבה יותר מודרנית ואמרה: "מו".
קראו לאבא שלי מו. "מו. תקשיב".
זה אני זוכרת. "אם אנחנו לא נסכים אז.
אז גם יקחו אותה.
אם כן נסכים אולי היא תנצל". תתנ. איך אומרים?
תנצל. כן. תנצל.
אני. אה. אני עוברת את כל התקופה הזאתי של הנאצים והתחתנו
ב-8 באפריל 42' בלי חופה כמובן.
רב היה?
עם עוד 30 זוגות.
ולא. אה. זה היה בקול. באיזה בית קולנוע.
כי ליהודים כבר היה אסור להתחתן. ב. איך קוראים לזה?
[משובש] (שפה זרה) אה.
באולמות?
אה?
באולמות?
באולמות?
לא. אצל.
ה. [משובש] (שפה זרה).
אה. אה. נישואים אזרחיים?
מ. כן. לא. א. לא עשינו שם חופה.
היה אסור.
לא.
אה-הא.
לא היה לי חופה וזה לא היה כבר.
ואז אבא נתן לי.
היו גם נישואים פיקטיביים?
בבקשה?
היו גם נישואים פיקטיביים?
מה היו?
נישואים פיקטיביים?
לא. זה לא היה פיקטיבי.
הכל היה אמיתי?
אני ממש קיבלתי ספר.
ו. אבל עם עוד 30 זוגות. איזה בית קולנוע.
כן.
אה. כי כבר. לא.
היה אסור ליהודים להתחתן בעירייה.
מ-המ.
אני לא קיבלתי חופה.
זה לא היה אז כבר.
כן.
ואבא שלי הסכים.
מה זה הילדים שלי צחקו אחר כך.
לא הסכים. רק בתנאי אחד כי הצטרך להיות אשור.
אישור בגיל הזה. 18.
רק בגיל 21 את היית מבוגרת.
בתנאי שאני אישן בבית הלאה.
לא איתו. והסכמתי.
אה. אז הילדים שלי מה זה צחקו. אמר מאמה באמת?
את הסכמת? אמרתי נו כן. מה?
אחר כך. אני יכולה הלאה לספר?
בוודאי. באודאי.
אחר כך יופ קיבל פתאום.
בכל זאת התחתנו ב-8 באפריל 42'.
בסוף אפריל הוא קיבל מכתב.
אה. הוא חייב לבוא לשם ולשם.
לאיזה מחנה עבודה בתוך הולנד.
כן.
כן.
כן. כן.
‮קראו לזה ‭Molenhoek‬.‬
מחנה עבודה.
אה. ליהודים בתוך הולנד.
כן.
אחר כך הוא ניסה.
הוא ניסה לברוח. תפסו אותו.
הוא קיבל. מ. מכות רצח.
ואני. אני ידעתי. שמעתי. איך?
היה לי חברה במקום הזה.
בעיירה הזאת. היא עוד מהבית ספר.
אז. אה. אמרתי: "אני ועוד
חברה מאמסטרדם אנחנו ניסע לשמה".
אז אבא אומר: "את לא תסעי".
אמרתי: "אין לך מה להגיד עלי. אני נשואה".
הורדתי את ה. את ה.
טלאי הצהוב?
טלאי הצהוב. ונסענו ברכבת. והיו מלא נאצים.
הם התחילו לפלרטט איתנו ואנחנו.
פל. עשינו בהתחלה פלרטים וצחקנו.
ולא פחדת?
וחשבנו: "אוי ואבוי אם תדעו שאנחנו יהודים".
ולא פחדת שראית. אה.
נסעתי ברכבת.
לא. אבל לא פחדת שראית
את החיילים הנאצים שיבקשו ממך תעודה או מה?
לא. לא היינו נראות יהודיות בכלל ולא חשבו.
היינו נערות בנות 18.
אז. אה. לא ביקשו.
הם שישבו ברכבת. זה בחיילים.
כן.
לא ביקשו.
כן.
התחילו איתנו לפלרטט.
ו. אז נסעתי ליומ.
אבא אמר את לא תסעי.
אמרתי לא. אני הייתי אז חצופה.
אמרתי: "אני נשואה.
אין לך מה להגיד עלי.
אני הולכת לבקר את יופ".
וזה הצליח. חזרנו. זה.
‮ה. היה. ‭yea‬ איזה. אזר איזה.‬
אומץ?
אומץ. מאד אומץ.
כן. ו.
לא פחדתי. לא.
לא פחדת.
לא פחדתי.
לא פחדת שאולי גם אותך. אה. יעצרו?
לא.
ו. ואת.
מה את. מה את את זוכרת מהמחנה? איך זה היה?
מה?
המחנה של יופ?
לא. זה היה לא כל כך סגור.
הם עבדו שם בשדות והוא יצא קצת והבאתי לו
דברים טובים ונשארתי לילה אצל החברה. עם החברה מאמסטרדם.
כן.
וחזרנו לאמסטרדם.
מ-המ.
ואז באוגוסט. אוגוסט 42'.
אוגוסט 42' הוא ברח פעם השנייה. והצליח. מהמחנה.
הוא הצליח. הוא גם לא נראה היה יהודי כל כך.
אה. והוא הגיע לאמסטרדם וגם.
הו. הוריו וגם הורי מה זה פחדו?
לא רצו שנגור אצלו בבית כי יבואו לחפש אותו.
אז היה לנו חברה. אה.
היו לנו הרבה חברים.
שבעלה כבר לא היה.
היו גם זוגות.
שק. לקחו קודם את הבעל.
אז גרנו שם באי לגאלי. אי לגאלי.
ואני נכנסתי להריון ולא אמרתי עוד.
ל. אל תצחקי עכשיו. כאילו.
זה סיפור של ממש ילדה שהייתי מאד מאד תמימה. תאמיני לי.
אמרתי. נכנסתי להריון.
אז עוד אמרתי ליופ: "אל. ת.
לא נגיד שום דבר להורי אחרת יודעים מה שעשינו".
תח. תחשבי איזה תמימות.
הייתי בת 18.
אז ילדתי את הילדה.
יש לי דווקא פה את הספרון. ל. ח.
חבל שלא לקחתי.
פה בספרייה. על האיש של המחתרת.
ש. קיבלתי. דרך מי?
אני כבר לא. זו. ילדתי בבית ואמא.
הצטרכתי להיות בבית חולים אבל ריקנו כבר בשנת ארב.
אני מדברת על יוני 43'.
שהיו המון פוגרומים והמון.
אה. המון. אה.
אקציות. אקציות.
לקחו את היהודים מהבית.
העבירו אותנו למקום מסוים לגור ובאיזור.
כל מיני רחובות.
אה. גרנו. אנחנו גרנו אי
לגאלי ועל ידינו. בקומה השלישית באמסטרדם.
ועל ידי היה זוג.
היא הייתה. אה. לא יהודייה והוא יהודי.
ולא נגעו בזוגות המעורבות.
כן.
גם דוד שלי היה נשוי עם לא יהודייה ונשאר.
ולא נ. לא פגעו בהם?
לא. אח של אימי. אבל. אה.
היה לי אחות יהודייה והיא אומרת
: "את לא רוצה להציל את התינוקת?"
אמרתי: "כן. אני רוצה להציל את
התינוקת". אז היא סידרה את זה.
איך? מו? מה? אבל לפני כן קרו דברים שהיה מאד חשוב לספר.
שהייתי בחודש שביעי. אפשר?
בוודאי.
שהייתי בחודש שביעי באו לקחת אותנו מהבית. הנאצים.
נאצים הולנדים? או נאצים גרמנים?
נאצים. נאצים. גרמנים.
גרמנים.
ותמיד הולנדי היה.
יחד איתם?
כן. לקחו אותנו מהבית.
ואני עם בטן. זה סיפור
שאני אומרת אם יש אלוהים אז זה היה צריך להיות ככה.
תאמיני לי. הביאו אותנו.
את יודעת מה זה ההולנדסה סכאובורך באמסטרדם?
שמה העבירו את היהודים.
מין מחנה איסוף?
לא. לא מחנה.
מקום איסוף. מקום איסוף.
זה היה תיאטרון.
מ-המ.
לא היית?
לא.
אני אקח אותך פעם.
בחיי. שמה לקחו את כל היהודים בתיאטרון
ושמו אותנו בשורות ואני
מאמינה באמת פה בגורל של בן אדם.
עמדו עוד בנות בגילי.
אה. עם בטן.
ומה ידעתי? אני בשורה של בנות ויופ בשורה של בנים.
בנים.
בא איש. איש. הוא.
יה. הולנדי.
לא יהודי אני חושבת.
לק. הוא לקח אותי מהשורה.
עמדו עוד בנות עם בטן.
אותי הוא הוציא מהשורה.
הוא אמר לי: "באיזה חודש את?"
אמרתי: "בחודש שביעי" "את יודעת גרמנית?" אמרתי: "כן".
אז הוא אומר: "אז
אני אקח אותך ל- [משובש] ואת תגידי שאת בחודש תשיעי".
כי. יד. ידעתי גרמנית.
אז. אה. אבל מה.
מי זה היה?
עד היום זה.
מי זה היה האיש הזה?
בבקשה?
מי זה היה האיש הזה?
לא יודעת.
לא הכרת אותו?
אני עד היום לא יודעת.
לא הכרת אותו?
הוא יהודי או לא יהודי.
או. אה. והוא היה רופא.
אה. הוא היה רופא.
אני חושבת יהודי.
אה-הא.
הוא אמר. אם. אם היית נשארת בשורה היית אבודה.
כי. כי אם רשמו אותך הלכת לטרנספורט.
ככה זה. לווסטרבורק.
אה-הא.
תתארי לך. אז היה בכל זאת איזה אלוהים שהחליט שאני צריכה.
להת. ל. להישאר בחיים.
וגם יופ הלך אחרי. וגם ירד מהשורה.
יצא מהשורה?
התברר שמי שכבר בשורה ועושים רגיסנציה.
רשמו.
אז. אה. אבוד. הכל העסק.
הרבה פעמים אני חושבת למה דווקא הוא לקח אותי?
למה? אין לי. י. אין לי. אין לי תשובה.
אין לך. אה. תשובה.
אין. אבל זה.
כ. כאילו שזה בא. הגיע אתמול.
טוב. חזרנו לדירה איפה שהיינו אי לגאלי.
אז רגע. אתם יצאתם.
בבקשה?
אתם יצאתם?
יצאנו מ. ה.
מהתיאטרון ואף אחד לא עצר אתכם?
קוראים לזה התיאטרון הולנדסה סכאובורך. קוראים לזה.
ואף אחד לא עצר אתכם?
לא.
שום שוטר? שום.
לא. כי קיבלתי אישור. לא.
אה-הא.
קיבלתי אישור להישאר בבית עד חודש אחרי הלידה.
[משובש] קראו לזה [משובש].
ו. ויופ?
גם.
גם קיבל אישור?
כן. שנינו.
אבל לפני שקרה משהו נורא אז.
שעצרו אותנו. הש.
העמידו אותנו שבעצם הצטרכתי לספר לפני.
העמידו אותנו על איזה כיכר.
כל היהודים שאספו. כמו.
‮‭yea‬. סליחה להגיד כמו חיות.‬
לקחו אותנו מהבתים ואני הלכתי לשבת על. ה.
רצפה?
מדרכה. לא יכולתי כבר לעמוד.
מ-המ.
אז. אה. אחד מהגסטפו הוא אומר [משובש] (שפה זרה).
לעמוד. אה. יהודיה מלוכלכת.
התחלתי לבכות אמרתי [משובש] (שפה זרה)
עד שעה 12:00 בלילה.
לפני שהעבירו אותנו לתיאטרון.
מ-המ.
ולא ידעתי שאני אנצל אחר כך.
ילדתי ביוני.
בבית?
בבית. כן. אי אפשר היה כבר בבית חולים.
הייתה. הייתה אחות?
אה.
מיילדת?
מיילדת ואחות. והאחות הייתה יהודייה ואני מדברת
על 17 ביוני 43'.
והיא אומרת לי: "את לא רוצה שנציל את התינוקת?" אז הסכמתי.
אז בגיל 13 יום לקחו את הילדה.
ראית את התמונה. ש. ושלו?
יש לי ספרון על הסיפור הזה שאחר כך ביקשו מאיתנו.
מכולנו שניצלנו על ידי המחתרת הזו לספר את הסיפור.
אז יש. סיפ. את הסיפור עם התמונה של הילדה
ושל האיש וגם הוא וגם אחותו.
אה. הצילו. שתלו עוד עץ ביד ושם.
כן.
3 פעמים הייתי ביד ושם עם אלה שהצילו אותנו.
כן. ו. ולאן לקחו את הילדה?
בבקשה?
לאן לקחו את הילדה?
את הילדה לא ידעתי לאן.
אבל גם הייתה במאסטריכט
אצל משפחה גויים שגידלו כבר 4 ילדים.
לא עשירים. הוא היה קונדוקטור ברכבת ולקחו את
הילדה רק מרוב אהבה.
הם היו מאד דתיים.
אה. לא קתולים. קריסטנר.
והם פשוט רצו להציל את הילדה.
אחרי. הם היו כבר בני 50. הם כבר. אה.
הם מרוב אהבה. ל. לעזור.
גם היו עוד כאלה.
הולנדים. דתיים. דתיים. קריסטנר.
כן.
לא קתולים.
פרוטסטנטים.
והילדה הייתה שמה עד השחרור. עד ש.
והיו לנו גם בעיות. אה.
את. ר. את ראית אותה במשך. ה.
התקופה הזאת? את ביקרת אותה?
איפה?
לא ראית אותה אף פעם?
לא ידעתי איפה היא.
מ-המ.
ידעתי באיזה עיר אבל לא כתובת.
לא שום דבר. זה. תראי.
כן.
זה היה. ב. א. ב. אסור היה לדעת כי.
אה. אנחנו גם היינו במקום אחר אחר כך. סיפרתי.
שאיך שנ. לא שאלת הלאה.
כן. לא. אנחנו תכף נשמע.
אז את אומרת.
אה. שנתיים עד השחרור.
כן.
לא ראית את הילדה?
לא.
וגם לא קיבלת שום ידיעות עליה?
לא. לא. לא ידעתי כלום.
מ-המ.
כי גם אנחנו היינו במסתור אבל הלכנו חופשי.
במסתור. כן. אה-הא.
אצל איכרים.
כן.
בצפון הולנד והיא הייתה בדרום הולנד.
וכשאתם באתם אחרי שנתיים. איך זה היה?
לא כל כך פשוט היה.
זה בכלל לא היה פשוט.
כי היא לא הכירה אתכם.
היא הייתה ילדה בת שנתיים.
זה היה מאד קשה.
היא רצתה לעזוב את המשפחה שלה?
תראי. מה אני אגיד לך.
רק אחרי חודשיים.
היה בלגן אחרי השחרור. בשנת 45'.
אה. היה שחרור ואנחנו נסענו לאמסטרדם עם אופניים.
אופניים שבלי גלגלים רק עם גלגלי עץ.
קיבלנו מהאיכר. איפה שהיינו אצל איכרים. הם היו קתולים.
מאד מאד אנשים טובים.
להגיד את האמת. הם ידעו שאנחנו לא שילמנו פה את.
ה. יופ עזר שמה. ב. בשדות.
בשדות. כן.
ואני לא עשיתי כלום.
הייתי. הם פינקו אותי. ריחמו עלי.
מ-המ.
ממש ריחמו עלי.
ואנשים טובים.
היינו. אני. היה לנו הרבה קשר גם אחרי זה.
וגם עם ההורים המאמצים של.
ה. של הבת שלי זכרונה לברכה.
וזה היה מאד קשה.
זה היה תקופה מאד מאד קשה.
גם לשיקום אחרי. ש.
אני מקדימה אולי את הסיפור.
כן. אז אולי בוא נלך בצורה. איך אומרים?
סיסטמטית. כרונולוגית.
אחרי שלקחו את הבת שלך למסתור.
לקחו את הילדה. כן.
אז מה קרה לך וליופ?
אז הארי שקראו לו אז הארי הוא אומר:
"בעוד שבוע אני אבוא למסור לכם אם הכל בסדר". והוא בא.
כן.
והוא היה גר ב במאסטריכט בדרום הולנד ואנחנו באמסטרדם.
כן. כן.
והוא בא להגיד שהכל בסדר.
הילדה בסדר. היא בבית טוב.
אין לך. לנו מה לדאוג.
ואני גם רוצה לעזור לכם.
אז הוא אמר. אמר תאריך.
הוא אומר. אה. חודש אחרי הלידה. כן?
ב. אה. לא זוכרת בדיוק תאריכים.
בסוף יוני. לא. חודש אחרי.
בהתח. חצי יולי. הוא לקח אותי.
הוא היה אמור לקחת אותי והיה
לנו [משובש] (שפה זרה) שחודש אחרי
הלידה אנחנו צריכים להציל וליופ היה חוש תשיעי קוראים לזה.
גרנו בקומה השלישית והוא הסתכל מהחלון והוא אומר
: "בפ" ככה הוא קרא לי.
בפ. "באים 2
הולנדים הם בטוח באים בשבילנו". בלי יוניפרם. לא.
ציווילי.
גויים.
כן.
לעצור אותנו.
כן.
הם לא רצו לחכות שאני אבוא לבד.
אה-הא.
וידעתי שאני הולכת למחבוא.
כי ליופ זה וזה. באותו היום.
והמזוודה שלי הייתה על הרצפה עם בגדים.
ושאריות אוכל ממה שחיינו.
אני לא יודעת מאיפה קנינו. מאיפה קיבלנו.
אני ממש לא זוכרת.
כי. לא. לא עבדנו.
אז יופ היה מאד.
אה. איך קוראים לזה. אמיץ.
הוא אומר: "בואי נברח".
למזלנו גרנו בקומה השלישית באיזה פינה
והיה לנו כתובת של גויים לאיפה.
ל. לאן לבוא שהוא יבוא לקחת אותי. אבא.
כן?
המזוודה שלי עם הבגדים והכל נשארה שם למעלה
וליופ היה דודה נשואה גם עם לא יהודי.
והוא ידע שאנחנו באותו היום
הולכים למחבוא ובא לראות מה קורה.
והוא גם ידע את הכתובת. אה. הקשר.
הוא בא לשמה ו. ה.
הוא קראו לו. הארי קוראים לו ארי.
אבל זה היה שם בדוי.
אז הוא בא הברטס הזה. ה.
הדוד הלא יהודי למשפחה הלא יהודים.
איפה שהיה לנו. ל. איפה להיות.
כן.
כשבאים לקחת אותי.
לא קודם. קודם אותי.
אמרתי: "תלך למשפחה זו וזו וזו כי הוא
הארי הזה הוא צריך לבוא לעוד משפחה. להגיד שהילדה בסדר".
כי הוא בא להגיד שהגסאטפו הלך הלוך ושוב.
הלוך ושוב. ב. לפני הבית.
נעלו את הבית.
עם. עם. אה.
מנעולים?
עם?
מנעולים? מפתחות?
כן.
כן.
נעלו. ראו שברחנו כי הבגדים שלי על הרצפה.
טוב. אה. בא הארי הזה.
לא ידענו שהוא בא ממאסטריכט.
זה חתיכת דרך לאמסטרדם.
או שהוא היה באמסטרדם. אינני יודעת.
זה פעם השנייה. שאלו. איך אומרים?
אנחנו שנינו. הוא אומר לי.
הלכנו דרך חור של מחט. הצלנו את עצמנו.
חוש. מזל.
אה. איך קוראים לזה?
ככה זה צריך להיות.
היה צריך להיות.
אני מאמינה בזה.
בזה כן. אז הוא אומר:
"אבל אני לא יכול לקחת אותך. אין לך בגדים".
אז יופ היה מאד מאד. מאד אמיץ.
וזה סיפור אמיתי טוטאלי.
הוא לא היה נראה יהודי הברטס הזה. הדוד.
בא להגיד שכבר. לא.
לא עומדים שם נאצים לחכות אם נחזור.
דרך גג של שכנים הוא עלה לדירה שלנו.
גרנו שם בקומה השלישית.
פצ. פרץ את הדלת ולקח את המזוודה שלי.
זה אומץ. נכון?
אם אני עכשיו חושבת.
איך. איך זה קרה?
איך יכול להיות?
איך היה לו אומץ לעלות על הגג.
להיכנס לדירה. לפרוץ את המנעול.
לקחת את המזוודה זה. לבוא למקום.
אבל ככה זה כנראה היה כתוב ובזה
אני מאמינה שהצטרכתי להישאר בחיים.
אה. זה הסיפור על. ה.
כן.
לפני שהלכתי. ל.
כן.
מסתור.
כן.
אבל איפה שלא.
עכשיו תאמרי לי בבקשה. אה. רבקה.
מי עשה את הקשר בינך ובין המחתרת?
האחות הזאתי שעזרה לי בלידה.
אה-הא.
כי לא ידענו. לא ידענו כתובות. לא.
לא ידעתם.
אז זה גם מקריות. זה גם במקרה.
אבל.
אבל אם לא היית
פוגשת אותה אולי לא היה קשר בינך לבין המחתרת.
נכון. זה היה צריך להיות ככה.
כן. כן.
אני אומרת לך כל הסיפור שלי.
כן.
אה. הכל עניין שזה ככה זה היה צריך להיות.
על זה אני מאמינה. אני מאמינה.
שכתוב באיזשהו מקום מה צריך לקרות לבן אדם. אני חושבת.
כן. טוב.
אני לא.
טוב שהיה כתוב.
אין לי תשובה לזה.
אין. ו.
איך דווקא הרופא הזה?
איך? למה הוא לקח אותי?
היו עוד בנות בגילי או יותר [משובש] בהריון.
כן.
אותי הוא הוציא מהשורה. זה.
לא. לא פגשת אותו אחרי המלחמה?
לא. כי לא ידעתי מי זה.
אה-הא.
לא. אה. את היית כל כך מבוהלת. ובקושי בת 18.
את. תאמיני לי. ש. את הגעת לאיזשהו שלב בחיים.
ש. מה שיהיה יהיה.
אבל שניצלנו. וזה. יו.
ליופ היה את הזה.
את האומץ גם לצאת מהשורה.
כן.
אבל זה קרה. ב. אחר כך.
יש עוד סיפור עליו.
בבקשה.
יותר מאוחר.
כן.
עכשיו לספר?
כן. למה לא?
שהיינו כבר במסתור ואני
הייתי במאסטריכט אצל משפחה הייתי עוזרת בית.
חודש אחרי המלחמה.
אה. חודש אחרי הלידה. סליחה.
כן. כן.
ואישה עם 4 ילד.
משפחה עם 4 ילדים.
לא ידעתי מה שעושים עם עוזרת בית לא יכולתי לתקן גרביים.
וחו. וחודש אחרי הלידה והייתי.
אה. בכיתי המון.
היה לי קצת כסף ובגדים איתי.
כי לא יכולתי לקחת הרבה.
אה. מזוודה קטנה.
שהוא לקח אותי למאסטריכט.
כן.
זה גם סיפור. לא ידעתי לאן לוקחים אותי.
אסור. הוא אמר לי את לא תדברי איתי.
לקח אותי [משובש] באמסטרדם.
מלא גסטפו שמה ואני בלי.
בלי. ה. אני כבר לא הייתי יהודיה.הפכתי להיות גויה.
בלי. בלי הטלאי הצהוב.
בלי הטלאי הצהוב.
והוא אמר לי שאסור לי לדבר איתו.
והוא עוד. הי. הוא הלך לקנות כרטיסי.
רכבת?
רכבת. והיה עוד עם ילד קטן.
והוא אמר לי לא לדבר איתי.
לפני כן. לא לדבר איתו. רק לעקוב אחריו.
כן.
מלא. הרכבת.
הרכבת מלא אנשים ומלא נאצים. ומלא אנשים.
והוא עם הילד. לא.
לא. יוד. לא היה לי מקום לשבת.
עמדנו כמו סרדינים.
הוא דחף לי בסתר כרטיס רכבת כתוב מאסטריכט.
אבל. א. צריכה לתת לעצמי מחמאה.
חשבתי אבל בטח צריך לעבור רכבת באיזה מקום.
לא נוסעים ישר למאסטריכט. זה לדרום הולנד.
אז עקבתי אחריו בקושי כי היה נורא נורא מלא הרכבת.
צפוף. כן.
וראיתי באוטרכט הוא יוצא גם אני יצאתי. וככה ברחתי.
אה-הא.
הוא אמר לי לא לדבר איתי בדרך.
אה-הא.
טוב. אז לא דיברתי איתו בדרך.
כן.
Life before the war; offspring of a family that had lived in the Netherlands since 1400; moving to Amsterdam in 1938; war breaks out in 1940; deportation to a labor camp; escape; assigned to farm labor; marries and gives birth to a daughter; hiding in various places; liberation; reunited with daughter; life after the war; immigration to Israel in 1951; adjustment to life in Israel.
LOADING MORE ITEMS....
details.fullDetails.itemId
9997881
details.fullDetails.firstName
Rivka
details.fullDetails.lastName
van Kuperdan
details.fullDetails.maidenName
Amstel
Leiden van
details.fullDetails.dob
1924
details.fullDetails.pob
Coevorden, The Netherlands
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.fileNumber
13536
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
03/06/2012
details.fullDetails.latestDate
03/06/2012
details.fullDetails.submitter
קופרדן רבקה
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.numOfPages
58
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer