Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Yuta Margot Herman, born in Cernauti, Bukovina, Romania, 1930 regarding her deportation to Transnistria and life in Mogilev Podolskiy

Testimony
null
null
null
null
null
20 ב-מאי 2012. כ"ח באייר תשע"ב.
זהו ראיון עם גברת יוטה הרמן.
נולדת כיוטה מרגוט רוגנדורף בצ'רנוביץ.
בוקובינה. אז רומניה. היום אוקראינה.
לפי שם המשפחה. רוגנדורף.
אני כבר. אה. מזהה את השורשים האוסטריים.
אוסטריים.
אלא אם כן אני טועה.
לא. אוסטריים. אוסטריים.
אה. צריך להזכיר שבוקובינה הייתה פעם
חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
אוסטרו-הונגרית. כן.
והמשפחה שלך באמת הגיעה מאוסטריה?
הם. אהה. הם שם נולדו.
הוריי נולדו בצ'רנוביץ. אמ. אבא שלי נולד בצ'רנוביץ.
אמא שלי לא בדיוק בצ'רנוביץ.
בעיירה סדיגורה זה 8 קילומטר על יד צ'רנוביץ.
ו. הסבים. הסבתות?
ה. הסבתא של הא. האמא של אבי היא נול. ילידת צ'רנוביץ.
האמא של אימי גם יליד. ילידת סדיגורה.
והסבא ש. אל. של אבא הוא מסודט.
זה היה בצ'כוסלובקיה. וה.
שזה גם היה קודם חלק מהאימפריה.
ג. גם כן. האבא.
האוסטרו-הונגרית.
שלי. אני לא. לא יודעת איפה הוא נולד. לא יודעת איפה.
אז. אז סבא אחד מצד אבא הגיע מהסודטים?
כן. והוא היה חייל בצ'רנוביץ
והתחתן עם הסבתא שלי שהיא ילידת צ'רנוביץ.
עוד בצבא האוסטרו-הונגרי?
אוסטרו-הונגרית. אוסטרו-הונגרית. כן.
זאת אומרת שמשם באו.
זה היה. כן.
הוא היה. זה היה אני חושבת ב.
בהתחלת מאה 20 כי אבי נולד ב-1903.
והוא כבר נולד ב.
הוא צ'רנוביץ.
צ'רנוביץ.
כן.
זאת אומרת הסבא הגיע במסגרת הצבא.
הצבא האוסטרית.
האוסטרי?
לצ'רנוביץ.
הוא הגיע לצ'רנוביץ. שם הכיר את הסבתא.
סבתא.
שהייתה מקומית?
כן.
התחתן ונשאר.
הוא נשאר בצ'רנוביץ. כן. כן.
הם. היה. הייתה להם מאפייה די גדולה.
רק ללחם או.
רק ללחם וחלות.
גם. אה. קונדיטוריה?
לא. לא. רק לחם וחלות.
והייתה מאפייה לחוד במקום אחר למצות.
עד. אחר כך אבי הוא היה. כי סבי הוא נפטר ב-1935.
ואבי הוא אחר כך.
הם היו עד שבאו הרוסים ולקחו הכל.
ז. זאת הייתה מאפייה גדולה או ש?
גדולה. עב. הועבדו שם.
לא בחלק הקדמי של הבית?
לא. זה היה. הבית היה מעל המאפייה.
יש לי תצלום של הבית.
אה. ה. המאפייה היה כל חלק קרקע
ואנחנו גרנו בקומה ראשונה.
אז אהה. אז כל הילדות את חיית עם אה.
ריח של לחם טרי.
או-אה ועוד איזה לחם.
ואיזה ריח של לחם.
כי הרי הריח עולה למעלה.
נכון.
אז.
נכון.
אז הכל הגיע.
נכון.
אליכם הביתה.
נכון. נכון אבל לחם אופים בלילה.
ביום זה לא רק. כן.
זאת אומרת. אה. כשקמתם בבוקר אז אה. היה.
אז היה לחם.
ריח של לחם?
היה ריח של לחם.
וגם היה לחם טרי?
אכ. תמיד.
כי אז. כי אז היה די מקובל. אה.
אלה שאפו בבית את הלחם.
היה מקובל לאפות ביום חמישי נניח. לחם.
כן.
עגול כזה גדול לכל השבוע.
אצלכם אני מבינה שכל יום היה.
כל היה.
לחם טרי?
כל יום היה לחם טרי.
כל יום היה לחם טרי.
ובצ'רנוביץ הלחם של רוגנדורף היה די מפורסם.
כילדה את אהבת לחם?
כ. אוהבת עד היום.
זאת אומרת. זה לא מקרה של הסנדלר שהולך.
לא. לא.
יחף.
לא מקרה. לא מקרה. לא מקרה.
היו גם אה. לחמניות או משהו.
לא. לא. לא.
שיעניין ילדים.
לא. לא.
קטנים?
לא. לא. לא. רק לחם. ולשבת חלות.
רק לחם. אצלנו היה רק לחם.
העובדים היו.
היו.
יהודים?
ככה. כן. היו יהודים.
א פור ארבייטער.
מנהל עבודה?
הי. היו היהודים והיו כאלה שעבדו.
ע. עבדו שם מעל 20 איש.
היה מאפייה גדולה.
זאת אומרת שסיפקה.
עוד ב. ב.
גם לצ'רנוביץ וגם לסביבה?
לא. לא. לא. לא. זה רק לצ'רנוביץ.
צ'רנוביץ הייתה עיר גדולה והמון המון המון חנויות.
והיו עגלות עם סוסים.
וכל לפנות בוקר ב-04:30. ב-05:00.
יצאו עם הלחם לחנויות כשבכל חנות מתי פותחים.
ב-07:00 או מתי. שיהיה לחם טרי.
ולמרות שהמאפייה הייתה י. אה.
יהודית ואני מניחה שכשרה. אה. סיפקו לחם לכולם?
לכולם. בשבת אצלנו לא עבדו.
ב. גמרו לעבוד ביום שישי בבוקר את החלות
והתחילו ביום מוצאי שבת. אחרי צאת השבת.
בשבת. יום שישי בלילה לא עבדו.
וכל העובדים היו יהודים?
לא. לא.
אה. רק.
לא כל העובדים.
מנהלי העבודה?
רק מנהלי.
והפועלים?
4. אני זוכרת 4.
אני זוכרת 4.
הפועלים היו. אה. אוקראינים. או.
אוקראינים. אוקראינים. אוקראינים. כן.
זאת עבודה לא. לא קלה להיות אופה.
לא. בכלל. זה עבודת לילה.
ואיפה [משובש]
אנשים שחיים ב. אה.
אה ש. ישנים ביום ועובדים בלילה.
וליד תנור לוהט ו.
נכון. ולא היה מזגן. ולא היה שום דבר וזה ככה.
אבל סבא ואבא הם לא עבדו פיזית.
ל. בכלל לא.
ליד התנור. אלא הם ניהלו את ה.
סבא שלי.
מאפייה.
בהתחלה הם. עם הסבתא.
הם התחילו בקטן. אחרי מלחמת עולם
הראשונה הם התחילו בכלל במקום אחר.
עשו מאפייה קטנה ועבדו שניהם.
אחרי זה הם קנו מקום ובנו את הבית איפה שאני נולדתי.
בנו את הבית הזה. עם המאפייה. הם בנו את זה.
זה היה כבר אה. יותר מאוחר.
אבל זה היה בית של סבא וסבתא.
כן.
ואחר כך אתם עברתם לגור.
כן.
באותו בית?
כן. כן. כן.
וסבתא גרה איתכם?
אמא שלי כבר התחתנה.
הם כבר גרו שם בבית. כי שם היו.
אה. עוד כשסבא היה בחיים?
כן. כן. אני לא כל כך זוכרת אותו.
אבל אני זוכרת שהוא נפטר.
הצ. הצעקות. הוא בא מתיאטרון
ושם את המפתח ב. בדלת ונפל ונפתח.
בבית. לפני הבית.
זאת אומרת. זה היה פתאומי לגמרי.
פתאום לב. אבל הוא היה חולה לב.
הוא היה חו. הוא בן אדם מאוד חולה.
אה. את הצרחות וזה אני ל. את.
ככה אותו אני לא זוכרת. הייתי בת 5. לא זוכרת.
ואחר כך אבי בכלל הוא היה חשמלאי.
היה טכנאי. עשה. אבל אחר כך
הוא עבד רק עם ה. עם ההורים שלו.
היה לכם בבית אגף נפרד או שסבתא.
לא. לא. לא.
הייתה יחד איתכם?
שתי דירות נפרדות. לא. שתי.
הייתה דירה אחת 2 חדרים ודירה אחת 3 חדרים.
אבא היה בן יחיד?
אבא היה בן יחיד. כן. היה בן יחיד.
אחר כך סבתא מסכנה נשארה איתנו כל הזמן
עד שהיא באה ארצה לבד.
אז את היית. אה.
היות שמצד הסבתא הזאת שהיא גם גרה איתכם.
למעשה היית. אהה.
היית לא. לא נכדה יחידה. נכון?
היה לי אח. אח יותר גדול בשנתיים.
אבל כילדה את היית הנכדה היחידה שלה?
הנכדה היחידה. כי. והוא הנכד היחיד.
היית. אה. היית מאוד מפונקת?
או-אה. מאוד מאוד.
שזה לא כל כך מסתדר טוב עם החינוך ה.
בוא אני אסביר לך.
אוסטרו-הונגרי.
הייתי מאוד מפונקת. אבל אני סבלתי מאוד מהדייקנות.
אצלנו זה היה ז.
אצל א. אימי זכרונה לברכה עד יומה האחרון.
זה היה ב-08:00 ארוחת בוקר.
ב-10:00 ארוחת ביניים.
ב-13:00 ארוחת צוהריים.
‮ב-‭17:00 five o'clock tea‬.‬
ו. וב-20:00 ארוחת ערב.
שהייתה יל. הייתי ילדה בקיץ כל הילדים
היו בחוץ שיחקו. כי ב-20:00 עוד היה שמש.
אני הייתי צריכה ללכת הביתה.
להתרחץ. להחליף בגדים. לשבת לשולחן לאכול.
אני מזה סבלתי.
להחליף בגדים זה לא כמו שאצלנו מקובל. להחליף לפיג'מה.
לא. לא. לא.
אלא להחליף לבגדים מכובדים.
להחליף בגדים. לשבת לשולחן.
ואחר כך 10 דקות אחרי להחליף לפיג'מה.
אפשר אחר כך ללכת לישון. כן.
זה היה כך. אני סבלתי מזה. אחי לא.
אחי לא. אהה. אחי היה יקה עד יומו האחרון.
אגב אה. 20:00 בערב זה מאוחר לארוחת ערב לילדים.
או. אולי. אולי זה היה מוקדם.
זה אני זוכרת כל הילדים שיחקו בחוץ.
אני הייתי צריכה ללכת הביתה. באו לקחת אותי.
המשרתת באה לקחת אותי. זה. זה ככה היה.
וליד השולחן?
אוי. לא נותנים את ה.
את ה. עד שאבא לא מתחיל לאכול. לא אוכלים.
ועד שאבא.
לא מדברים.
לא קם מהשולחן.
לא מדברים.
לא קמים.
ואני אגיד לך אפיזודה.
הייתי ילדה וביקשתי מהמשרתת כוס מים ולא נתנ.
לא אמרתי לה תודה.
אבא שלי הוציא לי את הכוס מהיד ושפך את המים.
כי אני לא אמרתי תודה למשרתת. ככה זה היה.
והיית חייבת לאכול אה. לסיים הכל מהצלחת?
זה כ. לא. זה. זה לא. זה לא.
ואם משהו לא אהבת אז אה.
אוי ואבוי.
יכולת לא לאכול?
יכולתי. זה כן.
זה אני אהבתי הכל. ב. הבעיה היה אצל אחי.
אני אכלתי הכל. הבעיה תמיד היה אצל אחי.
אמא שלי האכילה אותו עד גיל 10 כי הוא לא אכל.
אז זה לא ש. אה.
הייתם חייבים להשאר ליד השולחן עד שתסיימו מהצלחת?
לא. לא. שאמרנו שלא אז לא.
לא. זה לא הכריחו.
רק הדייקנות זה כן.
לאכול עם מזלג ועם סכין וזה. זה כן.
כלומר דייקנות בזמנים והקפדה על אה.
כן.
נימוסי שולחן?
כן. כן. זה כן.
וכמובן לא עם המרפקים על השולחן.
לא. לא. לא.
כל מה ש.
ולא מדברים על יד השולחן וזה ככה.
אבל זה לא היה הרבה זמן לצערי. כי ב. איך שנכנסו ה.
הרומנים אחרי. עם הגרמנים. אחרי הרוסים.
הרגו את אבא שלי ככה ש.
הרבה אבא לא היה לי.
מה הייתה שפת האם שלך?
גרמנית.
בלבד?
רק גרמנית.
אצלכם לא דיברו לא יידיש.
יידיש.
לא רומנית.
אה. לא. לא. לא.
לא אוקראינית?
לא. לא. ה. אה. רק גרמנית.
אני הלכתי לבית ספר 3 שנים עד ש. עד שנת 40'.
בית ספר רומני. אז למדנו רומנית מ. ככה.
אבל בבית אך ורק גרמנית.
וכשההורים נניח רצו שלא תבינו משהו. באיזו שפה דיברו?
ה. הם דיברו גרמנית. יידיש. לא ידעו אחרת.
אולי ההורים ידעו אוקראינית?
לא. לא. לא. אמא שלי. ככה.
לא. לא ידעו מי. יכול להיות שידעו אבל לא מי יודע מה.
רומנית. אימי ל. היא למדה פה בארץ.
כי קר. אה. אה. אחי היה קונה. אה. עיתון רומני.
אז אמא שלי למדה לקרוא רומנית פה בארץ.
איך קראו לזה. ויאצה נוסטרה?
ויאצה נוסטרה.
כן. אנחנו לא. אנחנו באנו אז בעלי היה צריך.
את כבר קראת.
ללמוד עברית.
אוי קלט?
אנחנו הונגרית לא כל כך קראנו.
אה. רק בעלך?
בעלי גם לא. הוא. אנחנו פה בארץ לא קנינו שום שפה.
כי הוא היה רואה חשבון והיה צריך לדעת עברית וקנינו.
איך קראו לעיתון עם הנקודות?
שער.
שער. או. אז מהיום הראשון הוא השתדל נורא נורא רק עברית.
כששואלים אותך איפה נולדת. מה את עונה?
אני. אני אומרת בצ'רנוביץ ואומרת להם.
אני נולדתי ברומניה. היום זה אוקראינה.
את לא אומרת בוקובינה?
בוקובינה. כן. אבל לא יודעים.
כי.
לא כל כך.
כן. כי.
יודעים.
הרבה מ. מילידי בוקובינה לא מרגישים את עצמם רומנים.
אז כששואלים אותם.
אנחנו בכלל לא.
הם לא אומרים רומניה.
רומנים. אנחנו בכלל לא היינו אף פעם רומנים.
שאחר כך גרנו אחרי שעזבנו את אוקראינה
והיינו ברומניה גם אף פעם לא הרגשנו רומנים. לא הרגשנו ש.
התרבות. התרבות בבית הייתה לגמרי.
ככה ש. איך שהיה.
אוסטרו. אוסטרו-הונגרית.
איך שהיה. ככה זה נשאר.
זאת אומרת אם.
ככה גם אני גידלתי את ילדיי ככה.
רק לא עם ה. עם השעה.
עם הזמני ארוחות.
לא. לא. לא. חס וחלילה. חס וחלילה.
אם אני הייתי מעתיקה את הבית שלכם.
הייתי מעבירה אותו לווינה.
לא היה.
הוא היה משתלב לגמרי בנוף?
בלי. בלי שום בעיות.
בלי שום בעיות.
גם הלבוש היה דומה.
הד. היה דומה. הדייקנות. ה.
הכל שלפי הצבע. הכל לפי. אה. כן.
הפסנתר. אה.
היה פסנתר רק לא למדתי הרבה כי אמרתי לך. הכל השתבש לנו.
את ידעת אבל מגיל צעיר שאת יהודייה?
כן. אצלנו היה בית כשר.
הייתם משפחה דתית?
לא. ד. ה. היה בית כשר.
היה כל החגים היו חגים אף. היו כמו שצריך.
אבל להגיד שהיינו דתיים חרדים לא היינו.
היותר דתי.
נניח. מקביל למה שבארץ היום. אז למה. למה הייתם דומים?
ל. ל. ל. לכיפות הסרוגות.
שזה דתיים.
אבל לא. אה. יותר משפחה של אימי.
היו יותר דתיים. המשפחה של אבי היו פחות.
אבל בכל זאת. יום שישי בית כנסת.
יום שבת בית כנסת.
אבל ככה ה. הלכו בלי כיסוי ראש.
אחיך היה חייב ללכת עם אבא לבית הכנסת?
לא. לא. לא.
אמרתי לך לא היה לנו הרבה אבא.
לא היה לנו הרבה אבא כי היינו ילדים כש.
כשהכל השתבש אצלנו.
את זוכרת אבל כילדה קטנה שהלכת לבית הכנסת?
אני זוכר אפילו את הבית הכנסת אני זוכרת.
אנחנו גרנו. בצ'רנוביץ היו יהודים.
גרמנים ומיעוט קטן של רומנים ואוקראינים.
היו ב. בסביבה של צ'רנוביץ היה ראש
וקלקוצ'קה וזה היו שוואבים. גרמנים.
וב. בעיר היו יהודים.
היו הרבה מאוד יהודים.
וב. ברחוב איפה שגרנו היו יהודים לא עשירים עשירים.
אבל די מצ.
מבוססים.
אז קנו חלקה ובנו בית כנסת.
ואני זוכרת את הבית כנסת.
איך קראו לו?
לא יודעת. אבל את הבית כנסת אני זוכרת.
היית הולכת עם אמא או עם אבא?
אני הייתי הולכת עם אמא.
שזה אומר אה.
כן.
בחגים הגדולים.
גם בחגים. אבא היה הולך
גם ביום שישי תמיד היו הולכים לבית כנסת.
אמא לא. הנשים לא הלכו בשישי שבת לבית כנסת.
רק הגברים. בחגים כן.
איך נראתה השבת בבית?
אבא הלך ביום שישי אחר הצוהריים לבית הכנסת.
זהו. זה לא ביש. לא בישלו בת. ב. ביום שבת.
כל יום שישי.
אבל לא הייתה פלטה.
הייתם מכינים אוכל לארוחה?
לא. לא.
והייתה משרתת תמיד. והיא הייתה.
לא יהודייה.
לא. והיא הייתה מחממת.
אבל בדרך כלל היה מקובל אצל היהודים.
שביום שישי אחר הצוהריים את הסיר עם הצ'ולנט.
נניח. לוקחים למאפייה היהודית.
אצלנו לא עשו צ'ולנטים. לא עשו.
אבל.
לא זוכרת.
אבל חלק מהיהודים לא היו מביאים למאפייה.
לא.
שלכם.
לא.
אה. צ'ולנט?
לא זוכרת את זה. את זה אני לא זוכרת.
צ'ולנט אני לא זוכרת.
זה לא. זה לא.
ויום שישי בערב זה לא היה אה. מרק עוף ו. ו.
היה דגים. ומרק.
וגפילטע פיש.
כן. כן.
והדברים האלה?
כן. כן. כן.
זה כן. זה כן.
ו. ובמקום צ'ולנט בשבת מה היה?
לא זוכר. הי. היה. ה. המ.
יכול להיות שהיה גם צ'ולנט. אבל. ת. איפה שמו אותו?
אולי גם אצלנו. את זה אני לא זוכרת.
זאת אומרת את לא זוכרת שבשבת בצוהריים היה מצעד אליכם.
לא. לא. לא.
למאפייה.
זה.
לקחת. אה.
זה אני בטוחה שלא היה.
זה אני בטוחה שלא היה. לא היה.
המשרתת שאמרת שהייתה אצלכם. הייתה. אה.
הייתה. היו אצלנו שתיים.
הייתה. אה.
הייתה אחת.
מקומית?
הייתה אחת יהודייה שהייתה מבשלת.
כי אימי הייתה כל היום בחנות של הלחם.
ו. הייתה לנו אחת מבשלת.
זאת הייתה יהודייה. היא גידלה אותי.
קראו לה מינה. הייתה אלמנה.
היו לה 3 בנות והיא גרה לא רחוק מאיתנו.
הייתה באה בבוקר. הולכת הביתה בערב.
היא הייתה מבשלת. וחוץ מזה הייתה משרתת.
המשרתת לא הייתה יהודייה.
זה. היא הייתה מנקה ו.
וזה היא הייתה. המינה לא הייתה מנקה.
היא הייתה רק מבשלת.
אז הבנות שלה היו. אה. היו איתכם הרבה פעמים?
לא. לא. לא. היא. ה.
היה להם דירה לא רחוק לא ברחוב שלנו אבל לא רחוק משם.
והאמא שלה היא הייתה עם ה. עם הב.
היו לה שם כבר בנות גדולות.
אני זוכרת ש. שהיו כבר בנות גדולות.
זאת אומרת היא הייתה מבשלת. מגישה את האוכל?
היא הייתה עקרת בי. היא הייתה הת.
הייתה קוראת לאמא שלי בבוקר ואומרת לה מה מבשלים ו.
זה. רק היא הייתה צריכה להגיד לאמא מה מבשלים.
אמא ידעה לבשל?
כן. או-וואה. או-וואה. כן.
אני מבינה שמלבד המאפייה הייתה גם חנות שמכרו בה את ה.
שמכרו רק את הלחם.
המאפייה סיפקה לחם להרבה חנויות.
והייתה גם בנוסף צמוד למאפייה גם חנות.
חנות שמכרו.
שמכרו לחם.
את הלחם. כן. ל. ל. לשכונה.
למה. למה אמא עבדה כל היום בחנות? זאת אומרת.
לא. היא ע.
אני מניחה ש. אני מניחה.
שמבחינה כלכלית היא יכולה הייתה להרשות לעצמה.
לא. לא. לא.
לא לעבוד.
לא. לא. היא הייתה בחנות. כי אמא שלי הייתה ה.
ה. תמיד היא אמרה פיננס מיניסטר. ה. ה.
שר האוצר.
ש. שר האוצר. היא עם ה. עם הסוחרים.
עם הכסף. אם ה. אה.
היו צריכים מביאים ק. ק. קמח ו. ודברים וזה.
אז היא הייתה תמיד זה. היא הייתה בחנות.
אז מה אבא?
כי סבתא שלי. אבא. ה.
אני אגיד לך. אבא היה הולך ל. לאסו.
ל. שישלמו לו וגם כל מיני.
אבל הוא היה תמיד ה. בחוץ.
ואמא הייתה בחנות כי סבתא שלי.
ה. האמא של אבא הייתה אישה חולה.
הייתה חולת סוכרת.
והיה לה שבר. זה אני זוכרת.
הלכה עם. עם חגורה שלמה כל החיים ו.
אה. לא יכלו לנתח בגלל הלב שלה.
וככה שאמא הייתה בחנות וזה.
גם סבתא הייתה. אבל בדרך כלל אמא הייתה בחנות.
זאת אומרת אבא היה שר החוץ. אמא הייתה.
כן. כן.
שרת האוצר.
כן. כן. זה.
ו. ממש אבל מהבוקר עד הערב.
לא. לא. לא.
היא הייתה בחנות?
לא. לא. לא.
עד הצוהריים.
עד הצוהריים. היא. זה. לא.
אפילו לפעמים מינה ישבה בחנות כי. זהו. זה.
זאת אומרת שאם היית צריכה נניח משהו מאמא
אז פשוט ירדת למטה ל. חנות.
כן. כן. לא היה בעיה.
היה אותו הבניין. לא היה בעיה.
הכל התנהל שם בגרמנית?
הכל בגרמנית.
הכל בגרמנית.
כלומר עם הספקים ו.
הכל.
וכולי?
כל האזור צ'רנוביץ. כל הבוקובינה דיברה גרמנית.
רק ב. ב. נגיד ב. ב.
בעירייה בדברים ככה.
אבל ככה כולם דיברו גרמנית. כולם.
את אומרת שאמא בכלל לא ידעה אז רומנית?
לא. לא.
אמא לא למדה משהו אחר.
אבא שלי גם לא למד משהו אחר. רק גרמנית.
הם הלכו לבית ספר אוסטרי.
אז בשישי אבא הלך לבית הכנסת ואחר כך ארוחת ערב.
כן. כן.
אצלכם היה מקובל למשל. אה. זמירות?
זה אני לא זוכרת.
אני לא זוכרת.
לא. אולי היה.
היה אצלכם. אה. חשמל בבית אני מניחה.
כן.
אם הייתה מאפייה אז אה.
היה מים.
היה חשמל.
וחשמל. ו. ו. ואמבטיה ו.
והחימום בטח הגיע מה. מאפייה?
היה. לא. זה היה. כן. כן.
היו משהו אני זוכרת לא בטוח איזה צינורות.
מן ארובה כזאת.
מן ארובה. שזה חימם את המים גם.
גם ב. לאמבטיה. כן.
אז אה. בשישי נניח.
אה. העוזרת הייתה מכבה את החשמל ומדליקה אותו ב.
כן. כן. כן.
בשבת בבוקר?
ה. הייתה לסבתא שלי. עוד שהיה הסבא.
הייתה עוזרת סובוטניקית. שומרי שבת.
אז היא הייתה נכנסת לחנות בשב.
ביום שישי. סוגרת את הדלת ש.
כי היא גם הלכה לבית כנסת.
היא לא עשתה כלים בשבת. כי היא שמרה שבת.
רק במוצאי שבת היא עשתה כלים.
אז ככה ש. לא היו.
אצלכם אבל הדליקו את החשמל.
הדליקו את החימום אם היה צריך.
כן. כן.
ובשביל זה הייתה עוזרת?
כן. כן. כן.
סביר להניח שהיום החופשי שלה היה יום ראשון.
כן. כן. כן.
הם ביום ראשון אחרי הצוהריים הלכו לת.
את פעם הלכת איתה לכנסייה?
לא.
לא עניין אותך אף פעם כילדה?
לא. כשהייתי כבר גדולה הלכתי.
כשהייתי ילדה אף פעם. אף פעם.
ובשבת. אהה. אבא חזר מבית הכנסת.
אז אני מניחה שאצלכם היה לוח זמנים מדויק.
כן.
של אה. הקידוש והארוחה. ו [משובש]
ארוחה. זהו. זה. ככה זה היה מסורת.
אבל אמרתי לך. לא מי יודע מה.
ככה היה מסורת. ככה היה מקובל.
איזה חג הכי אהבת בבית?
פורים. אה. נורא.
היה שמח. תשמעי שהיינו קטנים אז בצ'רנוביץ באו.
קראו להם ההוצולים. אה. קבוצות עם. עם מוזיקה ורקדו.
שבט כזה.
לא יודעת.
לא צוענים. זה.
לא יודעת מה הם היו. היו לבושים.
אחד מהשבטים שם ב.
ושרו.
רומניה.
באוקראינית.
וזה היה. היו הולכים מבית. זה אהבתי. נורא אהבתי.
אבל מה הם קשורים לפורים?
אני לא יודעת. זה ככה היה מקובל.
מה שהם קשורים. אני לא יודעת.
הם היו באים רק בפורים.
לא היו באים בשום זמן אחר.
רק בפורים. הם ידעו מתי פ. פורים.
אז את זה אהבתי.
היו גם אה. משלוחי מנות?
כן. היו. היו.
שהיו שולחים אותך? אהה.
לא. לא. לא.
למסור?
לא. לא. לא. זה. הייתי קטנה הייתי סך הכל בת 10.
ותחפושות?
היה. אבל לא מי יודע מה.
לא כמו היום לילדים. לא היה ככה.
בכל זאת גרנו בין גויים אז זה לא. לא היה ככה.
ו. נניח אה. פסח.
פסח היה.
היה.
פסח.
היה מקובל אצלכם.
לא עשו.
לחגוג אותו ב. עם המשפחה המורחבת. או רק אתם?
לא. לא. לא. רק אנחנו. אני אגיד לך.
אצלנו פסח המאפייה לא עבדה ועבדו ב.
אבל זה לא היה זמן חופשי.
המאפייה של המצות.
כי אמרת שהייתה מאפייה של מצות.
היה. עבדו בה. ועבדו במצות.
או שב. בטח.
שאבי בכלל.
עבדו לפני פסח.
בשבועיים לפני פסח לא היה בא הביתה בכלל.
אבל פסח היה החופשה השנתית שלכם?
הי. היה להם. ה. מסכן תמיד אמר לפח.
לפחות פעמיים בשנה פסח.
כי בשמונה ימים של פסח אז. אה. אה.
עשו שיפוצים בתנורים ועשו שיפוצים במאפייה.
אז זה לא אומר שלא עבדו.
אבל לא. הם. הם לא עבדו.
אלא פשוט לא היה ייצור.
פשוט. אה.
כן. אבל היה צריך לפקח.
פשוט.
ולבדוק.
ישנו בלילה ועבדו ביום.
לא הפוך. זהו.
אבא היה אה. גם?
כזה. אה. עבד בעיקר בלילה?
אבא לא כל כך.
או שיותר ביום?
הוא. אני אגיד לך. הוא יותר ביום.
הוא אבל שהיו צריכים ללכת אה. אה.
כי את הלחם היו 2 עגלות עם סוסים. ו.
שלכם?
שלנו. היה בחצר היה ואיפה.
והיו 2 עגלות ו. ה. לפי החוק עוד לא היו מכוניות.
לפי החוק העגלות היו בפנים מצופים עם.
נייר אלומיניום?
לא. לא. לא. זה היה מתכת. משהו מיוחד שלא.
אולי אלומיניום שלא היה חלוד. אסור היה להיכנס.
ושם שמו את הלחם.
זאת אומרת אתם לא יכולתם לנסוע בעגלות האלה?
לא. לא. לא. היה לנו כזה עגלה
אחרת בשביל לנסוע לפרוט בקיץ ל.
ל. לבריכה או. לא היה בריכה. היה.
אבל היו כבר אז. כשאת. אה.
נולדת בשנות ה-30' כבר היו מכוניות.
לא היה לנו.
ב. בצ'רנוביץ?
לא היה לנו. ל. היו. לא היה לנו.
אתם הייתם אבל אני מבינה. במצב כלכלי טוב.
מאוד טוב. מאוד מאוד טוב.
אבל לא היה אוטו.
לא היה אוטו.
ו. הזכרת את חופשת הקיץ.
עשינו.
הייתם נוסעים.
לדורנה.
אה. מחוץ לעיר?
כן. היינו כל קיץ היינו נוסעים.
לדורנה גם זה. גם ובוקובינה. דו.
ואטרה דורניי. ככה קראו לזה.
ויש שם אה. מעיינות מרפא או משהו?
יש. יש. יש.
והיינו נוסעים עוד למקום. קראו לו יקובן.
זה אני זוכרת שם כל השנה היינו נוסעים.
אבל לא נסעתם נניח לווינה.
לא. לא. לא.
או משהו כזה?
לא. א. אבי. אמא שלי.
במלחמת העולם הראשונה משפחה שלה היו בווינה.
הם ברחו מהרוסים והיו בווינה.
ו. אני זוכרת הייתי קטנה.
אבא שלי עשה נסיעה חב.
עם חברים. נסעו לווינה.
אבל אנחנו לא נסענו לחוץ לארץ.
וגם לא ל.
לרומניה? זאת אומרת אתם.
היינו.
את כילדה. לא יצאת מתחומי בוקובינה.
הייתי בסלאניק עם אמא.
אמא הייתה סובלת מכיס המרה ואני בתש.
39' הייתי בסלאניק. היא אה. היא הייתה.
איך. סלאניק?
סלאניק מולדובה.
יש עד היום נוסעים לשם.
יש שם מים מאוד טובים והיא הייתה שם.
יש לי תמונות מזה.
אמרנו שאבא היה בן יחיד. לאמא היו אחים ואחיות?
לאמא היו. הם היו 7 אחים. אמא.
5. אה. 5 א. אחים ו-2 אחיות.
אחות אחת הייתה בברזיל ו.
אנחנו היינו כולנו ביחד. אבל.
זאת אומרת אמא הייתה הבת היחידה ב.
ב. ברומניה.
צ'רנוביץ.
בצ'רנוביץ. עם. עם.
והאחים שלה היו כולם בצ'רנוביץ?
כולם בצ'רנוביץ. גרו במקום אחר.
זאת אומרת שהייתם נפגשים ב.
כל. זה. הרבה מאוד.
שבתות. בחגים?
הרבה מאוד. הרבה מאוד. הרבה מאוד.
זאת אומרת. ז. זה היה עיקר החוג החברתי?
נכון. ל. היו גם.
של ההורים?
חברים. היו גם חברים אבל. אבל זה היה המשפחה.
היו בני דודים בגילך?
היו בני דודים. הרבה.
לצערי כבר נשארנו מעט מאוד.
אבל היו בני דודים.
אבל היו כאלה בגילך. אה. נניח בנות דודות.
הייתה לי בת דודה.
שהיית משחקת איתן?
הייתה לי בת דודה אחת.
בשנתיים צעירה ממני והיו בנים. לרוב היו בנים.
היה בבית איזשהו קשר לציונות?
אני לא זוכרת. את זה אני לא זוכרת.
קופסה כחולה של.
היה.
קרן קיימת. את זוכרת בבית?
הייתה. הייתה. הייתה. זה הייתה.
זה היה. אבל אה. ציונות. את זה אני לא זוכרת.
היות שאתם הייתם במצב כלכלי טוב ו.
והייתה לכם מאפייה. היה מקובל אה.
לתת לחם או חלות.
היה. היה.
ל. לעניים?
היה. היה. היו אנשים מסוימים שהיו באים וידעו שהם מקבלים.
בערב פסח. הראש הקהילה היהודית היה מביא רשימה.
אז. אה. היו.
זאת אומרת. זה היה למצות.
זה היה מקובל. אבל לא היה. לא היה רסמי.
לא עשו מזה טררם כמו היום.
זה היה בסתר.
אבל.
נתנו וידעו מי שצריך לת.
אה. למי שצריכים לתת אז נתנו לו.
זאת אומרת הם היו באים לקחת.
כן.
פשוט לא מ.
לא. לא. בלי.
כמו כולם. רק לא משלמים.
או שולחים את הילדים לקחת.
או שולחים את הילדים לקחת.
ו. נניח אם היה נשאר עודף.
אכלו.
תמיד הרי לא. לא מוכרים בדיוק.
אכלו הסוסים.
עד האחרון.
אכלו הסוסים. לא זרקו. אכלו התו. הסוסים.
היו 4 סוסים. אז אכלו הסוסים.
מי היה מטפל בסוסים?
היה. היה אחד. היה אחד אני זוכרת אותו קראו לו מטרה.
המון שנים. המון שנים הוא היה אצלנו. המון שנים.
וכש. אחר כך אנחנו היינו בגטו
ולקחו אותו לצבא כבר הרומנים.
הוא בא להיפרד מאמא שלי. התעלף.
וכשחזרנו מ. מה. מהלאגר הוא בא לחפש אם אנחנו חזרנו
והביא לנו לחם והביא לנו שמן.
הוא. הוא [כך במקור].
היו אה. בעלי חיים נוספים בבית?
לא. לא.
פרה. תרנגולות. אווזים?
לא. לא לא. תרנגולות היו אבל ב. בכלוב. לא היה.
בחצר היו תמיד ה. הסוסים.
היה כלב גדול אבל ככה לא היו חיות אחרות.
כלב. אה. שמירה. לא.
כן.
כחיית מחמד.
כן. כן. היה בבית כלב קטן אבל ב.
בחצר היה כלב אה. זאב. ר. רועה גרמני היה.
ולא. אה. לא היה מקובל אצלכם לגדל אווזים.
לא. לא. לא.
וחיות כאלה?
לא. לא. לא.
עצ. עצי פרי. גינת ירק.
לא. שום דבר לא היה.
היה משהו?
לא היה שום דבר.
פרחים?
לא היו. לא היו.
זאת אומרת.
אדניות במרפסת לא היו.
לא השתמשו בזה כגינה. אלא שזה היה.
זה היה חצר.
יותר אורווה למעשה.
בחצר היה אורווה. היה מחסן של הקמח.
היה מקום של העגלות כי היה שער. יש שם ת.
בתמונה היה שער גדול שסגר את החצר
ככה שזה היה שייך למאפייה ולא לבית.
לא החזיקו חתולים בחצר?
לא היה חתול.
כי במקום.
כלב היה אצלנו. כלבים היו.
כן אבל ב. במקום שיש כל כך הרבה קמח.
אז אני מתארת לעצמי שיש עכברים.
הי. אולי היו לא יודעת.
את לא. אין לך טראומות ילדות.
לא. לא. לא.
מעכברים מתרוצצים.
לא. לא. לא.
אגב. אממ. ממה שאת יודעת ההורים הכירו בשידוך?
לא יודעת. זה אני לא.
לא דיברו על זה?
לא. לא. לא סי. לא.
אמא לא.
אף פעם לא דיברה.
לא דיברה על העניין.
אף פעם לא דיברה על זה. לא. לא יודעת.
זאת אומרת אף פעם היא גם לא סיפרה איך.
היא סי.
איך הם הכירו?
איך הם הכירו לא.
רק אני יודעת שהם היו.
יצאו שנתיים או כמה כי אבא שלי היה בצבא הרומנית.
והם יצאו ואחרי שהוא השתחרר הם התחתנו.
את הלכת לבית ספר יהודי.
לא.
או כללי?
לא. לא. לא. כללי. לרומני. רק היה.
את יודעת למה?
לא יודעת למה. אבל היה בר. אה. לאחי.
הלך לחדר. ואליי היה בא אבל. ה. מעט מאוד זמן.
כי. אה. בא. אה. מורה ללמד.
היה נורא חשוב שאנחנו נדע להתפלל. אז בא מל.
זאת אומרת מלמד עברית.
כן.
כשפת קודש.
כן. כן.
ככה שתדעו לקרוא אבל בלי להבין מה אתם אומרים?
אה. הוא סיפר. אבל. אה.
זה. זה. מלמד בא הביתה.
ובשבת לא הלכתם לבית הספר או שהלכתם ולא כתבתם?
לא. לא. לא. הלכנו וכתבנו.
אנחנו הלכנו. כי אני הלכתי לבית ספר ב-37'.
זה היה כבר די אנטישמיות אז לא.
לא. כי ב-35' היו הקוזיסטים ו.
ו. אז. אה. אנחנו הלכנו ב. לבית ספר וכתבנו.
כילדה את באמת לפני המלחמה נתקלת באנטישמיות?
לא. לא.
רק אחרי שחזרו הרומנים.
היו אבל אה. להורים.
אה. לכם. היו חברים לא יהודים?
הרבה.
לפני המלחמה אני מתכוונת.
הרבה. הרבה.
היו חברים מהבית ספר היו ח. שכנים. הרבה.
והיחסים איתם היו טובים?
היה נורמליים. עד שהיטלר בא.
אחר כך סובבו את הראש ולא אמרו שלום.
זה. היו להם הרבה חברים.
מי היה בתקופה הזאת יותר דומיננטי בחינוך שלך. אמא או אבא?
אמא.
אמא.
ו. בבית. אממ. מי היה טיפוס. אה. יותר דומיננטי?
אמא. אמא. אמא.
את הבית ניהלה אמא.
אמא ניהלה את הבית.
גם ההחלטות המשמעותיות.
לא. הח. זה אני לא יודעת.
אה. משמעותי. אה. זה.
אבל אני זוכרת. אמא הייתה יותר.
אני מבינה שאת ה. אה. מה שיש לי כפנטזיה על.
על נשות החברה. אלה שהיו במצב כלכלי טוב.
ש. אה. הולכות לבושות יפה. החברות.
נכון.
לשבת בבית קפה וכולי.
נכון.
זה אמא פחות עשתה?
אה. בית קפה לא היה כל כך מקובל אז.
היה מקובל שהלכו העירה.
אז אה. ישבו על. ככה שיצאו החברות לבית קפה.
אני לא זוכרת שהיה מקובל. לא זוכרת.
בבית הספר את למדת רומנית?
רומנית.
אז. אה. אני מניחה שלמשל כל הספרים בבית היו בגרמנית.
הכל בגרמנית.
ועם אמא.
אמא לימדה אותנו.
אמא. אה.
אז.
אה. קראה לך סיפורים. אז זה היה.
רק בגרמנית.
בגרמנית. אז אה.
אז אמא לימדה אותך לקרוא גרמנית?
בואי אני אסביר לך. לא. אז. כי כ. אה.
לקרוא גרמנית ולכתוב.
אמא לימדה אותנו שחזרנו מהלאגר.
כשחזרנו מהלאגר.
אבל לפני כן לא?
לא. לא. לא היה מתי.
זאת אומרת בזמן שאת למדת רומנית.
אה. 3 כיתות.
אז. אז הספרים.
הייתי בת 10.
הספרים בבית.
היו גרמניים.
היו בגרמנית.
הכל בגרמנית.
אבל אני אר. אצ. ספרי הילדות שאת קראת אז קנו לך.
אה. ספרים ברומנית?
כן. כי לא היה ברירה.
אז אה. ש. אה. חזרנו מהלאגר הלכנו לבית ספר.
היו כבר. היה כבר. הרוסים היו.
אז שלחו את אחי.
הייתה ספרטקיאדה בקייב והוא היה ספורטאי.
היה משחק כדורגל ו. רץ וקפץ כל מיני דברים כאלה.
ו. שלחו אותו. ומשם היה מותר לשלוח גלויה ברוסית.
ואני באתי מהבית ספר וז.
הגלויה הייתה ואמא שלי ישבה ובכתה ואמרה לי שקיבלה.
אבל היא לא ידעה לקרוא אותה.
אז קראנו. אחר כך כשהוא חזר. אז היא אמרה.
לא ידענו שיהיה פלאפונים ווידאו. ושמידאו. שום דבר.
אז היא עמדה עם ה.
היא אמרה לנו אם החיים ייפרדו ממנ.
מאחד מהשני. אנחנו.
אנחנו חייבים שתהיה לנו שפה.
לא נדע.
משותפת.
לא נדע להתקשר.
אז היא לימדה אותנו בחורף. ב.
בערב. לימדה אותנו קרוא וכתוב בגרמנית. אז.
אבל ה. הגרמנית הגותית או כבר.
לא. לא. לא. גרמנית.
הגרמנית המודרנית?
מודר. ת. היא ידעה גותית.
אנחנו לא יודעים גותית.
אז היא לימדה אותנו. עשתה איתנו ח.
אה. אה. חיבורים ו. וכל מיני דברים.
והיא לימדה אותנו. אה. קרוא וכתוב. גרמנית.
לקרוא אני קוראת. קראתי המון שנים. רק ב.
בשנים האחרונות אני קוראת עברית.
באמת?
כן. קראתי רק גרמנית.
ולכתוב אני יודעת.
אבל לא בלי שגיאות. מודה באשמה.
אבל העברית ש.
אבל.
העברית שלך מצוינת. את למדת.
לא למדת בילדות עברית?
לא הייתי בילדות ובארץ לא הייתי באולפן.
אני למדתי מהילדים שלי.
כי איך שהם באו. באתי עם שני ילדים קטנים.
אחד בן 7. עוד לא לגמרי 7.
ואחד בן 10 וחצי.
ואיך הם התחילו ביניהם לדבר עברית.
אז גם אני כ. אה. אה. למדתי.
ולכתוב. אני למדתי בבית חולים.
אחר. אני התנדבתי בוולפסון 21 שנה ושם לאט לאט התח.
כת. התחלתי לכתוב עברית.
לא אומרת לך שאני ש.
כותבת בלי שגיאות. אבל כותבת.
יש לי חדשות בשבילך.
גם הצברים כותבים עם שגיאות.
זה. אב. נכון. נכון.
אנחנו חוזרים לילדות.
בסך הכל עד 1940. ילדות מאושרת.
מאושרת.
אפשר להגיד?
מאוד.
את. אה. אה. ילדה אהובה. מפונקת.
אה. היה לך כל מה שרצית.
הכל. הכל. הכל.
היית בטח לבושה מאוד יפה כל הזמן?
מאוד יפה. הייתה לי.
עם ה. סרט על הראש.
יש לי תמונות.
וכל מה ש.
יש לי תמונות.
מתבקש?
נכון. נכון.
ובובות. משחקים?
הכל מה שיכול להיות. הכל מה ש.
כי בצ'רנוביץ הרי היה.
היה הכל.
היה הכל.
היה הכל. היה הכל.
אה. היה. רכבת לאחי. היה לנו הכל.
זה אומר שחברים אהבו לבוא לשחק.
היו.
אצלכם?
נורא. נורא. לבוא לשחק ולבוא לאכול.
גם היה לחם טרי. כל הזמן. וזה?
ה. היה. ד. נכון.
ול. ואוכל טוב כי המינה הזאתי בישלה משהו.
גם אפתה?
הכל היא עשתה. הכל היא עשתה.
והייתה נקייה והייתה דתייה ו.
ושמרה על הכל. ככה שלא היה חסר כלום.
עד שבאו הרוסים ב-40'.
את. את היית אבל. אה.
ילדה שרוב הזמן בבית נניח משחקת עם חברות או.
אני הייתי.
אה. בחוץ?
לא. לא לא. אני הייתי הבן במשפחה.
הטום בוי מה שנקרא.
וה. אחי היה הילד השקט במשפחה.
זאת אומרת את היית זאת שמטפסת על עצים?
הש. ש. מחפשת.
[משובש] רצה ומאבדת סנדל. זאת הייתי אני.
אממ. ספורט. תחביבים?
הייתי בת 10. 10 וחצי לא.
את ידעת למשל. אה. בחורף להחליק על הקרח?
ה. היה. ה. הלכנו. בגיל 5 כבר הלכתי לקרח. זה כן.
יש תמונות. הלכנו.
סקי אצלכם לא היה.
לא. לא. על הקרח היה ו.
בקיץ. אה. לשחות?
בקיץ נ. נסענו לשחות.
לא. לשחות אני למדתי בלאגר. [משובש].
ב. שם למדתי. הייתי עוד קטנה.
אז. אז לא היה מקובל כמו היום.
אני לא יודעת תראי. לי למשל נראה שהחלקה על הקרח זה. זה.
זה היה.
הרבה יותר מסוכן מאשר לשחות.
לא. לא. כי לא היה משהו אחר וזה. אז היו כולם.
גם ה. גם א. אח. את.
את אבי אני לא זוכרת על הקרח.
אבל האח ש. ל. האח של אימי הכי צעיר.
הוא היה הרבה ו. והבני דודים אז ככה שהלכנו.
אני מניחה גם שהיו לך נעליים מיוחדות.
כן.
זה לא היה.
לא. לא. לא.
כמו אצל אחרים עם פרוביזור?
לא. לא. לא. נעליים. עם. עם. אה. עם. אה.
עם הסכינים ה.
עם הס. כן. כן. יש לי תמונה.
אה. לרכוב על סוס לא ידעת?
לא. לא.
[משובש] גם לא רכבת?
תשמעי זה לא. אה. הושיבו אותנו ככה.
אבל שזה יהיה ספורט?
לא. כי הסוסים לא היה בשביל זה.
הסוסים היו סוסים עבודה. אז זה לא.
ואגב. הכלב בבית. אה. של מי היה?
אמרת שהיה כלב קטן.
היה. שפיץ קטן. זה היה. זה של אחי.
אבל אה. היי. הייתה פריצה אצלנו.
אז. אז לקחו את הכלבים.
את הכלב לקחו הפורצים?
לא. אז לקחו כלב. ש. אחרי שהיו פורצים.
זה שהיה בגינה.
זה היה בחצר אחד.
כן. הגדול.
הגדול. והשני ב. ב. בבית.
לא זוכרת באיזה שנה. אבל היו פורצים.
אפרופו פריצה. אה. אם דיברנו על ה.
להעתיק את הבית לווינה. אז גם הריהוט. ה.
הכל.
ה.
היה. היה. היה ב. נו. היה ככה. היה ה.
חדר שינה והיה שפייזע צימער. זה כמו.
זה לא היה סלון.
אבל זה היה. ז. ז. קראו לזה שפייזע צימער.
זה. אה. חדר אוכל.
שם. היה. זה היה הסלון רק זה היה ח. אה.
שולחן גדול באמצע עם.
עם הרבה כסאות וויטרינות וזה. וחדר ילדים.
זה היה הדירה שלנו.
ואצל סבתא היה חדר שינה וגם סלון.
והיה פרוזדור ארוך בח. ש.
בין שני הדירות. פרוזדור ארוך גדול.
ושם היו השירותים והאמבטיה וה. כניסה.
היו מדרגות. ומדרגות למעלה ל. לבוידעם.
והריהוט זה היה ריהוט. אה. אוסטרי קלאסי. ו.
כן. קלאסי. קלאסי. הכל.
הוויטרינות בטח עם כל הרוזנטל ו.
בדיוק.
כל הקריסטלים.
וקריסטלים. בדיוק. בדיוק. כן.
לך היו קונים בגדים בחנות. או שהייתה באה תופרת?
לא. הייתה ד. הייתה לי דודה תופרת.
ה. אשתו של אח הכ.
הכי מבוגר של אמא שלי. היא הייתה תופרת.
אז היא הייתה תופרת גם לאמא. גם לי.
ואת יכולת להזמין מה את רוצה.
מה שרציתי.
מה שאת רוצה?
מה שרציתי.
זאת אומרת שאלו לדעתך. לא.
אני יכולה להסביר לך.
לא הכתיבו לך.
פעם. אה. סבתא שלי. האמא של אבא עשתה.
אה. שמלה של בית. כי לא הלכו עם חלוקים.
רק היו שמלות של הבית ושמלות.
אז נשאר בד. ועשו לי שמלה.
ומישהי אמרה לי מה. זה. ה. ה.
הסבתא והנכדה באותה שמלה?
לקחתי את השמלה ונתתי אותה.
זהו. אחר כך חיפשו אותה.
אמרתי אין ב. יותר כי נתתי אותה.
קיבלת. אה. מההורים מכות. עונשים?
לא. מ. לא ח.
נניח אם חזרת הביתה בלי סנדל כמו שאמרת?
לא.
או ש.
לא.
נתת שמלה על דעת עצמך?
לא. לא. לא. אני הייתי מתלכלכת והייתי. ד.
על העצים. אבל מכות לא קיבלתי. לא.
אולי פה ושם סטירה אולי משהו אבל לא זוכר. מכות? לא זוכרת.
אף פעם. אמא שלי לא דיברה איתנו.
זה היה העונש הכי גדול.
את. אה. פנית לאמא שלך בגוף שלישי?
לא. לא. לא.
לאמא ואבא?
לא. לא.
אף פעם?
אף פעם. אף פעם.
וגם לסבתא לא?
לא לא.
רק אה. אה. האמא של אבא הייתה אוממה
והאמא של אמא הייתה באבע. ככה קראנו להם.
אני מבינה. שבעיקר הזיכרונות שלך הם מ. אמא של אמא.
כי אחר כך היינו יותר. כי.
הייתם הולכים אליה הרבה כ.
כן.
ילדים?
כן. היינו. היינו הול. אני. הלכנו הרבה.
כי שם היו כל הבני דודים וזה ה. אהבנו ללכת לשם.
ובעצם גם ה. הסבתא מצד אבא עוד.
אה. אמרת שהיא. היא עלתה לארץ עוד. אה.
היא מסכנה קיבלה.
אחרי המלחמה.
היא קיבלה. אנחנו חזרנו לרומניה. היינו באוראדיה.
ו. היא. היא לבד קיבלה את ה.
את ה. את. ליציאה.
אישור יציאה.
בשנת 60.
אז אני הלכתי למיליציה שם ואמרתי איך.
היא הייתה בת 60 ומשהו. איך אפשר?
אז הוא אמר לי דוגרי.
ומה תעשו אם אתם תקבלו והיא תישאר פה לבד?
שם יותר טוב.
אז היא באה לבד פה והייתה ב. בדורה. בבית אבות.
נתניה.
בנתניה. שם היא הייתה.
היא עוד הייתה בחיים כשאתם הגעתם לארץ?
כן. כן. כן.
אז אמרנו שעד 40'. אה.
היה.
חיים רגילים. נעימים?
נכון.
ו. ב-1940. ביוני 40' נכ [כך במקור].
נכנסו הרוסים ביוני.
יוני.
1940.
כן.
היו לא מעט בתים. אה.
יהודים ששמחו מהעניין הזה. אני.
כן.
בטוחה שאצלכם בבית היה.
לא שמחו בכלל.
היה לחץ גדול. פחד? אה.
היה. תשמעי לא ידעו. היו נאיביים.
ו. ה. כפי שסיפרו. זה אני לא זוכרת.
כי לא היה. לא התייעצו איתי ב. אז.
לא רחוק מאיתנו היה גר המנהל של התחנת רכבת.
ואישית הוא הציע קרון לא.
לאבא שלי ואבא שלי אמר שהוא לא עוזב.
כי הרוסים לא יכולים להיות אנטישמים.
לאן אבל אה.
לרומניה. ו. זה אבל סיפרו לי אחרי זה.
לא. ונשארנו שם.
ואיך שנ. איך הם נכנסו.
כמו שהיה אצלנו מאפייה ולחיילים ולצבא צריך לחם.
אחרי כמה ימים.
הולאם הכל.
באו. לא. קודם כל אמ. לקחו חלק גדול מה.
שזה אפו לחם בשביל הצבא.
כך. איך שר. נכנסו הרוסים.
כבר התחילו התורים בגלל שכבר לא היה כל הכמות של לחם.
אז אנשים כבר עמדו בתור.
אחר כך. אחרי כמה חודשים או.
באו ולקחו את המאפייה.
רק את המאפייה או גם.
לא. לא. לא.
ב. בהזדמנות הזאת את הבית?
לא. את הדירה של הסבתא.
שהיא הייתה דווקא היותר קטנה.
שלכם הייתה יותר גדולה משל. אה. סבתא.
כן.
לא?
אבל אה. פה היו שני ילדים ו.
לקחו את הדירה של הסבתא והסבתא עברה אלינו.
אבל לקחו את הדירה.
זה כבר נשאר הדירה עם הרהיטים.
עם הכל. אי אפשר היה ל. להוציא.
זה. באו לגור שם המנהל החדש של המאפייה.
אז הם באו בלי כלום והם לא ידעו כלום ו.
ולא הבינו כלום וזה מה שהיה. אז כבר.
הם באמת. כשאת אומרת לא ידעו ולא הבינו.
תשמעי.
הם באמת היו. אני לא מדברת בענייני מאפייה. אלא.
לא. לא.
הם היו באמת פרימיטיביים?
אה. נשארו לעבוד אנשים שעבדו גם ככה.
הם היו עד כדי כך פרימיטיביים שאצלנו זה לא היה.
אבל היו שכנים. איפה היו הרומנים.
לא הרבה והם ברחו. אז ברחו בלי כלום.
אז גם נכנסו קצינים רוסים.
אז הגברות הלכו לטייל ולבחו.
אה. ל. לבשו את העליון של הפיג'מה כחולצה.
למה? כי זה היה. עם. עם רקמה. זה היה יפה.
אז הם לבשו את זה כי.
כי. והלכו לטייל. עד כדי כך.
ו. אה. אחר כך אמרתי לך. תכף התחילו התורים.
לא. שום דבר לא היה.
אבל ה. התפיסה הבסיסית.
זה נכון שאצל הרוסים האנטישמיות זה לא היה הדבר.
אז לא היה.
המרכזי.
אז לא היה.
א. אבל. אנחנו מדברים על קומוניסטים.
היו.
הרי אבא ידע ש. שהוא קפיטליסט.
ה. אה. כן. אבל הוא.
אני אגיד לך. באו לקחת את הלחם.
אז גם אצל הרוסים מי היה בא.
ומי היה מסדר? היו יהודים.
בא. לא זוכרת אם הוא היה קצין או לא היה קצין.
והיה יהודי ודיבר פה ושם מילה ביידיש.
לא ידע טוב יידיש.
והוא אמר: "למה נשארתם פה?
למה לא ברחתם? יקחו מאתכם הכל".
ואבא שלי לא הבין. יקים.
גם אחרי שהרוסי.
הרוסים כבר היו.
אמר לו את זה?
הרוסי אמר. ואני זוכרת. זה אני לא ראיתי.
אמא שלי מצ. אה. אה.
סיפרה שהוא לקח קופסת גפרורים וכתב על ה.
‮על הקופסה ‭SSSR‬.‬
Childhood in a well-to-do traditional family; German cultural influence; attends a local school; Soviet occupation, 1940; rumors of deportation to Siberia and escape; outbreak of the war, June 1941; German invasion; disappearance of her father with additional men; deportation to a ghetto, 11 October 1941; deportation by train to Mogilev Podolskiy, Transnistria; bribing Romanian policemen to prevent further deportation; living with the extended family, 26 people, in one house in the ghetto under crowded conditions; participation in a children's theater; liberation by the Soviets, spring 1944; Return to Cernauti; resumption of her studies; move to Oradea; rebuilding life after the war; aliya to Eretz Israel, 1946.
item Id
9916529
First Name
Margot
Yuta
Last Name
Harman
Date of Birth
1930
Place of Birth
Cernauti, Romania
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
20/05/2012
Date of Creation - latest
20/05/2012
Name of Submitter
Yuta Margot Herman
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance